רפואה דיגיטלית כאמצעי לרפואה חברתית ברת-השגה

נייר עמדה זה נכתב בתקופה של מיתון כלכלי לקראת סוף משבר הקורונה בישראל. הוא נועד למקבלי ההחלטות לעיצוב מדיניות כוללת נבונה בנושא שימוש מחקרי ברשומות רפואיות ציבוריות, עם ראייה ארוכת טווח, אשר תאפשר לנצל את נכסי הידע הטמונים במערכת הבריאות הציבורית והתשואה העתידית העצומה הטמונה בהם, לטובת כלל הציבור ולטובת סגירת פערים במערכת הבריאות הישראלית. הבעיה: כיום הקניין על הרשומות הרפואיות המשמשות את אגף מחקר ופיתוח, ניסויים ויוזמות (מו"פ) של טכנולוגיות רפואיות אינו מוסדר בחוק הישראלי בצורה ברורה. החלטות ותקנות על רשומות רפואיות של מטופלי מערכת הבריאות הציבורית אינן מתייחסות כלל לאספקט הקנייני. הן אינן מתייחסות להסדרת זכויות ציבור המטופלים לתועלות ו/או רווחים מתוצרי המחקר והפיתוח המבוססים על רשומותיהם הרפואיות, ועל כן בפועל אין כל ערובה כי הציבור הישראלי יהנה מחדשנות רפואית זו. תפיסתנו היא כי בישראל, בה מתקיימת מערכת בריאות ציבורית אוניברסלית, המוסדות הרפואיים נהנים מקהל מטופלים אשר אותה מערכת מכווינה אליהם באופן מאורגן, ומתוקף כך גם מן המידע הרפואי שאותם מטופלים מפקידים בידיהם. כל רווח כספי הנובע מאותו מידע רפואי מצטבר צריך להיות מוזרם למערכת הבריאות הציבורית ו/או המטופלים עצמם, על מנת לקדם רפואה מתקדמת חברתית וברת השגה. לאור תפיסה זו אנו מציגים במסמך זה מודל כלכלי ומשפטי מותאם לישראל, אשר יאפשר צדק חלוקתי של פירות הביג דאטה הרפואי המתבסס על המידע הרפואי של המטופלים.