הקרקע לדיור בהישג יד- מתחמי ההתחדשות ושווקי רשות מקרקעי ישראל
הנחת היסוד שבמרכז הצעת החוק להקמת הרשות להתחדשות עירונית ודיור בהישג יד היא שעל מנת לפתור את בעיית הדיור והעוני הנכסי בישראל - יש להבטיח הסדרים קניינים ותכנוניים בקנה מידה לאומי בדרך של חקיקת חוק כדי להעניק קניין וזכויות בנייה מפליגות ל- 187 שכונות )המתפרסות על שטח של כ- 150 אלף דונם(, שיוכרזו כמתחמים להתחדשות עירונית ודיור בהישג יד. בנוסף לכך, במסגרת החקיקה המוצעת, יקבע כי לא ישווקו קרקעות המדינה המיועדות לבניה למגורים, ולא יאושרו תכניות להתחדשות עירונית, אלא אם יובטח כי 10%-20% מהדירות בתכנית המוצעת, לפי הצורך בעת הנתונה, יהיו לדיור בהישג יד. בדרך זו, ייווצר מאגר נרחב של דירות בהישג יד בישראל, שלו המשק הישראלי כמה כל כך.
המודל הכלכלי
מימון הדירה ייגזר ממחירה הכולל הנקבע על ידי עלויות בניה ומחיר הקרקע, עלויות הבניה מורכבות ממחיר הבניה (שהינו קבוע ולא תלוי מיקום) למ"ר כפול שטח הדירה (בין 66 ל75 מ"ר) ובתוספת עלויות נלוות (כגון מסים, תשתיות, תכנון וניהול). עלות הקרקע תחושב לפי המחיר הממוצע של קרקע ליחידת דיור כפי שנקבע במכרזים מאושרים של שיווק קרקעות לבניה רוויה של רשות מקרקעי ישראל בעשר השנים שקדמו לתכנית המוצעת. בערים במחוזות הצפון והדרום אשר עבורם אין מספיק נתונים החישוב יעשה לפי מחיר ממוצע של קרקע ליחידת דיור במחוז )לא כולל חיפה בצפון ובאר שבע בדרום( ואילו בערים במחוז מרכז המחיר ייקבע לפי נתוני עסקאות פרטיות באותה עיר ממנהל הכנסות המדינה ורשות המסים.