השיח הציבורי והפוליטי בישראל בסוגיית ההפרטות הוא שיח של "שחור ולבן". בעד או נגד סוג אחד של הפרטה, הפרטה 'אליטיסטית', בה מועברים נכסים השייכים לציבור לידי אליטה מצומצמת. האלטרנטיבה להפרטה אליטיסטית היא "הפרטה חברתית". הפרטה חברתית פרושה העברת השליטה בנכסים הנמצאים בבעלות המדינה לידי מספר רב של אנשים. זוהי חלוקה מחדש של עושר שנצבר ונשלט בידי המדינה באמצעות העברתו לכלל האוכלוסייה, באופן הפורש הון ובעלות בצורה רחבה ושוויונית יותר.
מטרתה של הפרטה חברתית היא בראש ובראשונה חלוקה חדשה ושוויונית יותר של העושר וכפועל יוצא מכך, מיתון ריכוז ההון ופיזור גרעיני השליטה במשק. זאת, על ידי הרחבת הנגישות של הציבור להון החדש שייווצר (או לחלופין, להון הישן ש"שוחרר") תוך הענקת זכויות קניין שלא היו קיימות בעבר, בצורה חכמה ואחראית, בה הממשלה מכתיבה את תנאי ההפרטה. יש לציין, שההצעה להפרטה חברתית במסמך זה מתייחסת רק להפרטת חברות ממשלתיות המוגדרות כחברות עסקיות ולא להפרטת שירותים, עמותות או קרקעות.
בשלב הראשון של תהליך ההפרטה החברתית תחלק הממשלה מניות ואופציות לציבור ולעובדי החברה, במקום מכירתן כנהוג כיום. זאת מכיוון, שחברות ממשלתיות מתוקצבות מכספי המיסים, שהינם כספי ציבור, הציבור הוא זה ששילם על הקמת ותחזוקת החברות ולכן הציבור הוא גם הבעלים הטבעי של החברה. מעבר מחברה בבעלות ציבורית לחברה ציבורית, זוהי הפעולה הבסיסית המבוצעת בתהליך ההפרטה.
בשלב השני של ההפרטה יש להגדיר את המסגרת הארגונית של החברה הציבורית החדשה. מתווה זה יוגדר במפורש ע"י הממשלה. טרם יישום שלב זה וללא הסכמה על המתווה, לא תצא ההפרטה לפועל.
כאמור, הפרטה חברתית עוזרת לצמצם פערים על ידי הגדלת ההון של האוכלוסיות החלשות (עובדי החברות) ושל כלל הציבור בצורה ישירה. הפסד ההכנסות ממסים ישירים שייגרם למדינה מחלוקת המניות, יקוזז ע"י הכנסות ממס עקיף כתוצאה מהעלייה בהון של הפרטים. ברוב המקרים ההפרטה מביאה לעלייה בתפוקה, שתורמת לעלייה ברמת התוצר הכללי במשק וכך משפרת את חוסנו הכלכלי. העברת החברות לשליטת העובדים תוודא שתהליכי הייעול של החברה ייעשו בצורה אחראית וההפרטה לא תעיד בהכרח על קיצוץ נרחב בכוח אדם.