עוני, פונדמנטליזם וטרור

הכלכלה הפוליטית של רצועת עזה

עמית לוונטל וד"ר סאמי מיעארי

כלכלת רצועת עזה ורמת החיים בה תלויות ביכולתם של אנשים וסחורות להיכנס ולצאת ממנה. מאז השתלטות החמאס על הרצועה נוקטת ישראל נגדו באמצעי מדיניות לחימתיים שונים נגד האלימות הפוליטית של החמאס, לרבות מתקפות צבאיות והגבלות על תנועת אנשים וסחורות אל או מתוך רצועת עזה ("המצור על עזה"). ישנן שתי גישות שונות לגבי האפקטיביות של מדיניות זו. לפי הראשונה, מדיניות לחימתית תיצור הרתעה, תבודד את חמאס, ותפנה את תושבי הרצועה כנגדו. לפי  השנייה, מדיניות זו תפעל כבומרנג ותביא למעגל מחריף של אלימות. עם זאת, מעולם לא נעשה ניתוח כמותי של השפעת מדיניות ישראל על דעת הקהל הפלסטינית ברצועה.

על מנת לבסס טענה זו, בוצע ניתוח כמותי של הקשר בין אמצעי המדיניות הלחימתיים לבין תמיכת הפלסטינים בפלגים קיצוניים, התומכים במאבק אלים בישראל ומתנגדים לפתרון שתי המדינות (כגון חמאס) לעומת תמיכתם בפלגים מתונים, התומכים בפתרון זה (כגון פתח). אנו מבודדים השפעה זאת על ידי השוואת ההבדלים בדעת הקהל בין הגדה המערבית לרצועה לפני יישום אמצעי מדיניות אלה, להבדלים ביניהן לאחר היישום (שיטה הידועה כ"difference-in-difference"). כדי לעשות זאת, אנו משתמשים בנתונים מפורטים על המצב הכלכלי, דעת הקהל ועצימות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. אנו מוצאים כי לא רק שמדיניות ישראל לא הפנתה את תושבי הרצועה כנגד חמאס, אלא ייתכן כי הובילה להשפעה ההפוכה. פתרון לסכסוך ושיקום של רצועת עזה יצטרכו לכלול הן שינוי מדיניות, תוך הסרה של מגבלות על תנועת אנשים וסחורות, והן שיקום של המוסדות הציבוריים והפוליטיים שלה.