בעשורים האחרונים זנחה המדינה את מדיניות שמירת הבעלות בקרקע העירונית והעבירה את הבעלות למאות אלפי חוכרים שלה. מהלך זה הצטרף לעיגון החוקתי של הזכות לקניין פרטי.
• שני המהלכים נועדו להקנות לכל בעלי הקניין הפרטי את היציבות, החירות והיוזמה לפיתוח קניינם הפרטי במסגרת מדיניות התכנון הארצית, בכלל, ובמסגרת תכנית ארצית להתחדשות עירונית, בפרט.
• בניגוד לכך, המערכת הנורמטיבית שעוסקת בהתחדשות עירונית כופה על בעלי מקרקעין במתחמי פינוי ובינוי אמת מידה פוגענית שלפיה תמורת פינוי המקרקעין ונשיאה בתלאות, בסיכונים ובעיכובים הרבים הכרוכים בעסקת פינוי ובינוי, יאלצו לקבל דירה אחת בלבד, השווה בגודלה או גדולה אך במעט מהדירה אותה הם מפנים, בעוד שמי שיזכו בעיקר השווי הכלכלי של זכויות הבעלים במקרקעין יהיו יזמים שאינם בעלי המקרקעין.
• זוהי פגיעה חמורה בקניין הפרטי שאין לה כל קשר לבעיה של סחטנות בין בעלי מקרקעין משותפים. היא פוגעת באופן בלתי חוקתי, בלתי מידתי ובלתי סביר בקניינם הפרטי וברצונם החופשי של בעלי המקרקעין במתחמים אלה וכמוה כהפקעה ללא פיצוי.
• פגיעה זו יש לבטל הן בשל הציווי החוקתי להגן על הקניין הפרטי, הן בשל כך שאינה תורמת להגשמת מטרות מדיניות הדיור וההתחדשות העירונית הממשלתית אלא מעכבת אותן.
• הפגיעה אינה שוויונית, פוגעת בערך של צדק חלוקתי ומנציחה חולשה חברתית וכלכלית של תושבי השכונות המתחדשות.
• הפגיעה מנוגדת למדיניות ההפרטה של מקרקעי ישראל שמעבירה את הקניין במקרקעין והיוזמה לפיתוחו מן הממשלה לבעלי הדירות, שהם בעלי הקניין בקרקע ובזכות לפיתוחה.
• הפגיעה האמורה היא תוצאה של מערכת נורמטיבית משולבת שנתמכת בחקיקה אך מבוססת בעיקר על חקיקת משנה ועל מדיניות ממשלתית ועל כן כדי להסירה יש להתייחס לכל מרכיביה כמקשה אחת במסגרת עתירה זו.
• רק תכנית כוללת להתחדשות עירונית אשר תעמוד ביעדי הציפוף הנדרשים לשם מתן מענה הולם לביקוש לדיור ותאפשר לבעלי המקרקעין בשכונות לממש את מלוא זכויות הקניין שלהם תזניק קדימה את התחדשות הליבה העירונית של מדינת ישראל.
בעשורים האחרונים זנחה המדינה את מדיניות שמירת הבעלות בקרקע העירונית והעבירה את הבעלות למאות אלפי חוכרים שלה. מהלך זה הצטרף לעיגון החוקתי של הזכות לקניין פרטי.