תג מחיר גבוה לריבית נמוכה? – המכון לרפורמות מבניות

לפני שלושה חודשים הוריד בנק ישראל את הריבית הרשמית של מדינת ישראל לשפל כל הזמנים והעמיד אותה על 0.25%. כמובן שבנק ישראל לא לבד בעניין הזה, גם הפדרל ריזרב וגם הבנק האירופאי המרכזי משאירים את הריבית ברמתה הנמוכה ביותר, ובנוסף נוקטים צעדי מדיניות נוספים בתחום "ההרחבה המוניטרית" שכוללים קנייה מסיבית של אג"ח (במקרה האמריקאי) וריבית שלילית על הפקדונות (במקרה האירופאי). מטרת המדיניות המוניטרית הזו היא זהה – לחלץ את הכלכלה הגלובלית מהמיתון העמוק שנקלעה אליו בעקבות המשבר הפיננסי של 2008. ישראל אמנם לא נפגעה מהמשבר כמו ארה"ב ואירופה, אך לשיטתו של בנק ישראל פערי ריביות גדולים מדי בינינו לבין השווקים הגלובליים יחזקו מאוד את השקל ויגרמו לפגיעה קשה בתעשיות היצוא הישראליות ולכן בנק ישראל נקט בשנים האחרונות באופן עקבי במדיניות מוניטרית מרחיבה של ריבית נמוכה.

הריבית של ב"י בשפל היסטורי

הריבית של ב"י בשפל היסטורי

אלא שלאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות המבקרים את המדיניות הנוכחית של הבנק ומצביעים על המחיר הכבד שהיא גובה מאיתנו. בראש המבקרים עומד פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר שטוען כי הריבית הנמוכה הייתה ועודנה הסיבה המרכזית לעלייה המטאורית במחירי הנדל"ן של השנים האחרונות וכי הנזק למשקי בית מעליית מחירים זו ניתן מסתכם כבר ב-100 מיליארד ש"ח.

דובר בולט נוסף שהחל לתקוף לאחרונה את המדיניות של בנק ישראל הוא עורך דה-מרקר, איתן אבריאל שפרסם לאחרונה מספר רשומות בנושא תחת התמה "איך מגדילה הריבית הנמוכה את האי-שוויון". הטעון של אבריאל הוא כדלקמן: סביבת הריביות הנמוכות יוצרת הרבה "כסף חם" שמחפש אפיקי השקעה שמניבים תשואה גבוהה ומושקע במניות ובנדל"ן. התוצאה המידית היא התנפחות של מחירי הנכסים הפיננסיים ומכיוון שהעשירים הם אלה שמחזיקים ברוב הנכסים, הם הנהנים הבלעדיים מהעלייה בערכם. אבריאל מזכיר בדבריו גם את תומאס פיקטי שטוען כי עושרם של העשירים ביותר לא נובע מהשכר הגבוה שלהם, אלא מהעובדה שהם נהנים מתשואה פנטסטית על הנכסים שהם מחזיקים.

המדדים מרקיעים שחקים

המדדים מרקיעים שחקים

אין ספק שמדובר בטעונים חזקים ביותר שבחלקם גם נתמכים על-ידי עובדות מבוססות. למשל, אין עוררין על כך ששוק המניות האמריקאי מציג תשואות פנטסטיות בשנים האחרונות וכל קשר בינו לבין הכלכלה האמריקאית המדשדשת מקרי לחלוטין. גם אין עוררין על כך שהעשירים ביותר הם הנהנים הגדולים ביותר מהעלייה במחירי המניות. אם כך, היכן הבעיה? הבעיה היא שזליכה, אבריאל ודוברים נוספים שתוקפים את המדיניות המרחיבה של הבנקים המרכזיים מתעלמים מהעלות האלטרנטיבית של המדיניות שאותה הם מציעים ובוחרים לשכוח שלמטבע הריבית שני צדדים. כנראה שהמדיניות המרחיבה של ריבית נמוכה אכן גורמת לעלייה חדה במחירי המניות והנדל"ן, אבל כשמה כן היא גם מרחיבה את הפעילות הכלכלית של המשק, מאפשרת הזרמה של אשראי זול יותר (אם כי אולי לא באופן היעיל ביותר) ומונעת האטה בצמיחה ועלייה באבטלה וזה לא עניין של מה בכך. אם כך, המבקרים את המדיניות של בנק ישראל מספרים רק את צד העלות מבלי לבדוק או להתייחס אל צד התועלת.

והנה החודש מתפרסם לו מחקר חדש שבודק בדיוק את העניין הזה. שאלת המחקר שלו היא האם ואיך משפיעה המדיניות המוניטרית על אי-שוויון. החוקרים מתבססים על נתונים מפורטים של סקרי ההכנסות והוצאות של השלושים השנים האחרונות בארה"ב. הממצאים שלהם  ברורים למדי – מדיניות מוניטרית מצמצמת, קרי כזו הדוגלת בריבית גבוהה מגדילה את האי-שוויון במשק. ניתן לראות את התוצאה המרכזית שלהם בגרף הבא:

Monetary policy and inequality in the US VOX CEPR’s Policy Portal

אי-שוויון גדל גם בהכנסות וגם בהוצאות לאחר העלאת הריבית

החוקרים שואלים מה מסביר את התופעה ומה המנגנונים שגורמים לכך שמדיניות מוניטרית מצמצמת גורמת לגידול באי-שוויון. לצורך כך, הם בוחנים את ערוצי ההשפעה השונים של הריבית על אי-שוויון ובין היתר את נושא השכר. גם כאן התמונה שמתגלה להם היא די ברורה. כפי שניתן לראות בגרף הבא, ההכנסות מעבודה של העשירונים התחתונים (בכחול) נפגעו משמעותית כתוצאה מהעלאת הריבית, בעוד שההכנסות של העשירונים העליונים (באדום) לא נפגעו כלל ואף עלו במקצת. זאת אומרת, העלאת הריבית מגדילה את האי-שוויון כי היא פוגעת בהכנסות מעבודה של העשירונים התחתונים, בין אם זה כתוצאה מפיטורים או בין אם כתוצאה מצמצום בהיקפי המשרה של העובדים.

Monetary policy and inequality in the US VOX CEPR’s Policy Portal2

 עם זאת,לאחר שהחוקרים מוצאים כי יש קשר מובהק וחיובי בין שיעורי הריבית לאי-שוויון, הם מבהירים שהשינויים במדינות המוניטרית פר-סה מסבירים רק חלק מאוד קטן מהשינויים באי-שוויון בארה"ב בשלושת העשורים האחרונים וכנראה שיש גורמים הרבה יותר כבדי משקל שתרמו לתופעה כמו הגלובליזציה, מדיניות המיסוי ושינויים דרמטיים בשוק העבודה.

אם כך, נראה שלפחות בארה"ב הממצאים הם די חדים ושומטים את הקרקע תחת מי שטוען כי ריבית נמוכה מגדילה את האי-שוויון. השאלה היא האם בישראל ישנם תנאים יחודיים שיכולים להוביל לתוצאות הפוכות?

בשולי הדברים, לפני חמש שנים היה זה בלתי אפשרי לכתוב פוסט על מדיניות מוניטרית ואי-שוויון, מבלי להזכיר ולו פעם אחת את המילה אינפלציה. הרי החשש מאינפלציה הוא אחד הגורמים המרכזיים למדיניות מוניטרית מצמצמת של ריביות גבוהות. אלא שבחמש השנים האחרונות, למרות גידול מתמיד בכמות הכסף, האינפלציה נעלמה מהכלכלה המערבית. זו תופעה שלא מרמזת טובות על מצבה של הכלכלה, אבל לעת עתה היא מייתרת את הדיון בהשלכותיה של אינפלציה על אי-שוויון שגם הוא דיון מעניין שיש בו טיעונים לכאן ולכאן.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

2 תגובות ל תג מחיר גבוה לריבית נמוכה?
  1. מתאם לא שווה סיבתיות.
    הריבית לא עולה ויורדת באופן אקראי, הבנק המרכזי מעלה ומוריד אותה בהתאם לפרמטרים אחרים של המשק. אותם פרמטרים יכולים לגרום גם לגידול באי שוויון וגם להחלטה של הבנק המרכזי להעלות את הריבית.
    אם היו עושים את אותו ניתוח על האינפלציה רואים שבתקופות של העלאת ריבית האינפלציה גבוהה ובתקופות של הורדת ריבית האינםלציה נמוכה והיו מסיקים שריבית גבוהה גורמת לאינפלציה! בעוד שכמובן ההפך הגמור הוא הנכון, אינפלציה גבוהה גורמת לבנק המרכזי להחליט על העלאת הריבית, ועל הדרך גורמת גם לגידול באי השוויון.

  2. אלי גרשנקרוין
    אלי גרשנקרוין 19 בנובמבר 2014 at 10:56 הגב

    שלום אזרח,

    בעבודה שלהם הם שולטים על שורה ארוכה של משתנים מקרו-כלכליים, ובכלל זה אינפלציה, כך שההשפעה של המדיניות המוניטרית על אי-שוויון היא ללא תיווך האינפלציה. גם הצורה שבה הם מזהים "שוקים" במדיניות מוניטרית אמורים להבטיח אקסוגניות לתנאים הכלכליים (בגדול, הם מודדים שינויים בלתי-צפויים במדיניות ולא את כל השינויים התרחשו). עם זאת, אני מסכים איתך שהדיון שלהם באקסוגניות של המדיניות המוניטרית הוא לא מספק, אבל אני לא בטוח עד כמה זה פוגע במסקנה שלהם.


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *