ההתפתחות הטכנולוגית בשני העשורים האחרונים, אשר מאפשרת הפצה דיגיטאלית חוקית או פירטית של מוסיקה, שינתה את פני התעשייה ללא היכר. שיתוף קבצים בקנה מידה משמעותי נראה לראשונה עם הופעתה של נאפסטר בשנת 1999. לראשונה יכול היה כל אחד עם חיבור לאינטרנט לקבל גישה לא מוגבלת למאגר עצום של שירים ללא צורך ללכת לחנות ולרכוש את האלבום. כיום זה נשמע מובן מאליו אך לפני 15 שנים זו הייתה מהפכה של ממש.

אני זוכר בבירור את ההתרגשות שלי כנער בחטיבת הביניים (בתקופה זו הייתי קונה דיסק חדש בערך כל חודש) מהשירים הראשונים שהורדתי למחשב המשפחתי בסלון. תחושת החדשנות, הנגישות והקלות בה ניתן היה לקבל את המוסיקה, טשטשו את העובדה שמדובר בגניבה. תגובות האמנים וחברות התקליטים לא איחרה לבוא.

במחצית הראשונה של שנת 2000 תבעה להקת מטאליקה את נאפסטר על הפרת זכויות יוצרים במשפט מתוקשר וראשון מסוגו כנגד תכנת שיתוף קבצים. על אף שנאפסטר נסגרה בהוראת בית משפט בשנת 2001, כשנתיים לאחר שהחלה לפעול, היקף הפעילות של שיתוף הקבצים הלך וגדל עם תוכנות שיתוף חדשות אשר החליפו את נאפסטר.

האפשרות להוריד מוסיקה באופן חוקי הגיעה רק מספר שנים אחרי תוכנות ההורדה הפירטיות. את הפוטנציאל העסקי הגלום בהפצה דיגיטאלית של מוסיקה זיהתה חברת אפל בשנת 2003 עם הקמתה של חנות iTunes שאפשרה את הנגישות הדיגיטאלית הנוחה למוסיקה במחיר סמלי ובאופן חוקי תוך תשלום תמלוגים לחברות התקליטים. תוך חמש שנים מהקמתה הפכה להיות iTunes חנות המוסיקה הגדולה ביותר בארצות הברית וכשנתיים לאחר מכן החנות הגדולה בעולם.

Statistic: Music album sales in the United States from 2007 to 1st half 2014 (in million units) | Statista
מחקר שערכו חוקרים מ-"National Bureau of Economic Research" לפני כשנתיים, בחן את ההשפעה של הורדות לא חוקיות על תעשיית המוסיקה. כצפוי, הראה המחקר כי הורדות לא חוקיות של מוסיקה פגעו באופן אנוש במכירות הדיסקים. בשיא המכירות, בשנת 2000, נמכרו כ-942.5 מיליון דיסקים ברחבי ארה"ב. כשלוש שנים בלבד לאחר מכן, נצפתה ירידה של כ-20% בכמות הדיסקים שנמכרו בארה"ב, מגמה שרק החריפה בהמשך כאשר כמות הדיסקים שנמכרו בשנת 2013 עמדה על 290 מיליון בלבד, צניחה של כ-70%.

פילוח צריכת המוסיקה לפי מדיום לאורך השנים. מקור: stereogum.com

למרות הפגיעה הקשה במכירות הדיסקים, החוקרים מראים כי נראתה עליה משמעותית בפדיון האמנים מהופעות חיות הנובע הן מגידול בכמות הכרטיסים שנמכרו והן מעליה במחירי הכרטיסים. כלומר, למרות שאנשים קנו פחות דיסקים, הביקוש להופעות עלה. ההסבר הוא די אינטואיטיבי ופשוט: התיאוריה הכלכלית מגדירה את הזיקה בין שני מוצרים כתחליפיים או משלימים (או בלתי תלויים). במקרה זה, הורדת מוסיקה הינה תחליפית לרכישת דיסקים, ולכן כאשר נוצרה האפשרות לצרוך מוסיקה באופן דיגיטאלי (ובחינם), פחתו באופן משמעותי מספר הדיסקים שנמכרו. עם זאת, כפי שמראה המחקר, סך האנשים שצורכים מוסיקה גדל עם היכולת לקבל אותה בחינם.

עוד מראים נתוני המחקר כי הופעות חיות וצריכת מוסיקה הם מוצרים משלימים. המשמעות היא שככל שאנשים צורכים יותר מוסיקה (אם על ידי רכישת דיסקים או על ידי הורדת מוסיקה), כך הם ירצו יותר ללכת להופעות חיות.

בשורה התחתונה, למרות שבפועל קנו הרבה פחות דיסקים, שמעו יותר מוסיקה ובעקבות כך גדל הביקוש להופעות חיות אשר גרם לעליה במחירי הכרטיסים ולגידול בכמות הכרטיסים הנמכרת. אז מי מרוויח? המחקר עוסק בעשור שבין 1993-2003 ומסיק כי בסופו של דבר הרוויחו האמנים. עבור אמנים גדולים התקזז ההפסד מהירידה במכירת דיסקים עם הגידול בפדיון מהופעות חיות ועבור אמנים קטנים אפילו הייתה עלייה ברווחיהם. אמנים אלו, שלפני הורדות המוסיקה לא הצליחו להגיע לאזני חובבי המוסיקה קיבלו חשיפה והחלו למכור כרטיסים להופעות. נתון זה גם נתמך בעובדה שמספר האמנים המופיעים כמעט ולא השתנה במהלך שנות ה-90 ועמד על 2200 בממוצע ואילו בשנים שבין 1999 ל-2003 מספר זה כמעט הכפיל את עצמו.

ניתן להבין ממסקנות המחקר שהמהפכה הדיגיטאלית, על אף ההיבטים המוסריים והמשפטיים הנוגעים לזכויות יוצרים, למעשה פיתחה את התעשייה ועזרה לאמנים חדשים שקודם היו תלויים בחסדי חברות התקליטים הגדולות לפרוץ.

השנים שבאו לאחר שנת 2003 טמנו בחובן חידושים נוספים בדמות שירותי רדיו אינטרנטי (streaming). למרות שבישראל שירותים אלו נפוצים פחות, וחלקם אינם זמינים לקהל הישראלי בשל בעיות זכויות יוצרים, בארה"ב רשומים לשירותים אלו מאות מיליוני משתמשים. שירותים אלו הביאו עמם אינספור אפשרויות לצרוך מוסיקה באופן דיגיטאלי וחוקי. (למרות שגם שירותים אלו הציפו גל חדש תביעות של אמנים שונים כנגד התמלוגים הנמוכים המשולמים שם על השימוש בשיריהם כמו למשל התביעה של להקת פינק פלויד כנגד פנדורה).

העובדה שישנם אינספור מוסיקאים ואמנים שמתקשים להתפרנס בכבוד מעבודתם אינה מוטלת בספק, ובמיוחד בארצנו הקטנטונת. עם זאת, כנראה שאת הטכנולוגיה לא ניתן לעצור והצרכנים לא יוותרו על הנוחות שהביאה איתה הטכנולוגיה. היכולת לצרוך מוסיקה בחינם מפעילה מכבש לחצים שספק אם לאמנים יש את היכולת לעמוד בו. ואמנם, יותר ויותר אמנים מפיצים את שיריהם באופן עצמאי או דרך החנויות המקוונות ואתרי הסטרימינג (גם בארץ).

לנו נשאר, כצרכני מוסיקה הרוצים לתמוך באמנים, להשתמש בחלופות החוקיות לצריכת מוסיקה הקיימות היום בשפע ובמחירים סמליים.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *