ליכולת לשלב רעיונות, שיטות וחוקרים ממספר תחומים באקדמיה למחקר בינתחומי (אינטרדיסציפלינרי), ישנה חשיבות גדולה בקידום הידע והרווחה האנושיים. אחת הדוגמאות המעניינות לכך הינה השילוב בין רעיונות ושיטות פיזיקליות במחקר הכלכלי.

דוגמה מוקדמת ומרתקת במיוחד היא של זוכה פרס הנובל הראשון לכלכלה, יאן טינברגן. טינברגן נולד בהולנד בתחילת המאה העשרים, הראשון מבין חמישה אחים (אשר ביניהם זוכה פרס נובל נוסף, בפיזיולוגיה ורפואה). טינברגן למד בתחילה מתמטיקה ופיזיקה, אך התעניין מאוד בכלכלה, ובעבודת הדוקטורט שלו הציע דרכים חדשות לפתרון בעיות בפיזיקה ובכלכלה בעזרת מודלים מתמטיים. הוא היה חלוץ בניסוח מודלים תיאורטיים דינמיים מקרו-כלכליים, המתארים כיצד כלכלה מתפתחת לאורך זמן. במקביל פיתח דרכים חדשות לשימוש בכלים סטטיסטיים כדי לבדוק האם הם מתקיימים, מתודולוגיה הידועה כיום כ'אקונומטריקה'.

אחד הרעיונות ששאב מתחום הפיזיקה על מנת להסביר תופעות כלכליות היה חוק הכבידה האוניברסלי של ניוטון, לפיו המשיכה בין שני גופים נמצאת ביחס ישר למכפלת המסות שלהם, וביחס הפוך למרחק ביניהם בריבוע. טינברגן השתמש בעקרון דומה על מנת להבין מה קובע את היקף המסחר שנוצר בין שתי מדינות. במודל של טינברגן, התוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג) של כל מדינה, משמש בתפקיד ה'מסה הכלכלית' של כל מדינה ומחליף את מסת הגופים, והמרחק בין שתי המדינות מחליף את המרחק בין הגופים. כך, היקף המסחר בין שתי מדינות אמור להימצא בקירוב ביחס ישר למכפלת התוצרים וביחס הפוך (אך לא ריבועי) למרחק בין שתי המדינות. מודל זה קיבל חיזוק ממחקרים אמפיריים רבים שנעשו עם נתוני אמת של מסחר בינלאומי, אשר מצאו יחסים קרובים מאוד ליחס ישר וליחס הפוך בהתאמה, גם עבור התוצר וגם עבור המרחק. למודלים אלו נתווספו משתני בקרה כגון שפה מדוברת, דמיון במערכות משפט, מטבע משותף, או הסטוריה של קשרים קולניאליים בין שתי המדינות.

במקביל לעבודתו כפרופסור לכלכלה, טינברגן תרם מכישוריו גם למגזר הציבורי. הוא עבד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הולנד במהלך תקופת השפל הגדול של שנות ה-30, שימש כיועץ כלכלי לחבר הלאומים, וב-1945 מונה לעמוד בראש "מנהל התכנון המרכזי של הולנד", שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה להתוות מדיניות ממשלתית שתאפשר לבנות מחדש את כלכלת המדינה לאחר המלחמה.

מדענים בולטים נוספים מתחום הפיזיקה שתרמו למחקר הכלכלי כוללים בין היתר את בנואה מנדלברוט, שעבודתו על פרקטלים (צורות גיאומטריות המורכבות מעותקים קטנים של עצמן) זיכתה אותו בפרס וולף היוקרתי לפיזיקה, ואף סיפקה תובנות לגבי התנהגות מחירים בשווקים פיננסיים. פישר בלק, מדען מן השורה הראשונה שבמהלך לימודיו עבר בין מתמטיקה, פיזיקה וחקר בינה מלאכותית, פיתח, יחד עם זוכה פרס הנובל לכלכלה מיירון שולס, את משוואת בלק-שולס, המאפשרת לתמחר אופציות ונגזרים פיננסיים. פיזיקאי נוסף שנדד לתחום הכלכלה היה מוריס אלה, שחקר כיצד כוחות הגאות שהירח מפעיל משפיעים על תנועת מטוטלות, אך גם תרם לתיאוריה המסבירה את פעילותם של שווקים ואף זכה על כך בפרס נובל לכלכלה ב-1988. השאלת שיטות מתחום הפיזיקה וישומן בתחום הכלכלה הפך כה נפוץ, עד כי בסוף שנות התשעים נטבע המונח 'אקונופיזיקה' על מנת לתאר את מפגש שני התחומים, וכיום מתקיימים כנסים וועידות המוקדשים אך ורק לכך, כגון ה-Econophysics Colloquium.

גם בישראל פועלים פיזיקאים המשתלבים במחקר הכלכלי, כגון פרופ' יואש שפירא ופרופ' אשל בן-יעקב, שניהם מאוניברסיטת תל אביב. פיזיקאי נוסף מהתחום הוא יונתן ברמן, דוקטורנט בבית הספר לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. ברמן משתמש בשיטות מתקדמות של פיזיקה סטטיסטית כדי להבין את הגורמים שמשפיעים על אי-שוויון בהכנסות ועל מוביליות בין-דורית – הסיכוי של אדם ליהנות מהכנסות גבוהות יותר או ממעמד גבוה יותר מהוריו. ברמן סיפר על עבודתו במסגרת הסמינר של המכון, העוסק באי שוויון.

לקריאה נוספת: נייר עבודה של הכלכלן תומאס צ'ייני מאוניברסיטת שיקגו, הסוקר את "מודל הכבידה של המסחר הבינלאומי".

תגובה אחת עבור פיזיקה בשירות הכלכלה – מה בין גרביטציה ומסחר בינלאומי?
  1. מה עם וון נוימן . קשה לתת הרבה שמות של כלכלנים שעשו יותר ממנו בכלכלה


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *