פוסט בחירות: בעיית נציגות בשיטה הקיימת – המכון לרפורמות מבניות

דמוקרטיה ייצוגית, השיטה הדמוקרטית כפי שאנו מכירים אותה כיום, לא השתנתה רבות ב-200 השנים האחרונות. שיטה זו מהווה מאין פשרה – מעטים מקבלים החלטות בשביל רבים בשל הכרח. העברת מידע צורכת זמן ומשאבים רבים. בשל גודלה של האוכלוסיה ומורכבותו של הממשל המודרני, קיומו של דיון (פיזי) בהשתתפות כל בעלי זכות הבחירה היה בלתי ניתן ליישום בעת הקמת המדינה המודרנית.

שיטה זה מכילה כשלים רבים ביישום היעד של “שלטון העם” – משמעות המילה “דמוקרטיה” ביוונית. בדמוקרטיה ייצוגית העם אמנם בוחר את נציגיו אך מרגע בחירתו, הוא מודר מתהליך קבלת ההחלטות, עד הבחירות הבאות. הצורך בבחירת מפלגה מחייבת בחירה ב“חבילת דעות” בהתאם להיצע המפלגות: יתכן שבוחר מחזיק בדעות מגוונות שאינן מתיישבות במדויק עם האידיאולוגיה של המפלגה שבה הוא בחר. לא רק זאת, אלא שגם בעת הבחירות, הבחירה מוגבלת לרשימות שנבחרו בפריימריז ע”י קבוצה מצומצמת של אנשים או מונו על-ידי אנשים בודדים.

“Let us never forget that government is ourselves and not an alien power over us. The ultimate rulers of our democracy are not a President and senators and congressmen and government officials, but the voters of this country.”

― Franklin D. Roosevelt

הנציגים מפזרים הבטחות מדיניות בנושאים שונים ואינם בהכרח פועלים ליישומן, בין אם בשל הסתמכות צינית על “זכרונו הקצר של הבוחר”, ובין אם בשל אילוצים פוליטיים קואליציוניים – הפוליטיקאים מעדיפים “לבחור את מלחמותיהם” לנושאים להם הם מייחסים את החשיבות הרבה ביותר, וזונחים את היתר.

בעיה נוספת של השיטה הקיימת באה לידי ביטוי בייצוג פרלמנטרי שלעתים אינו תואם לדעותיהם של הבוחרים: המנדטים אינם מתחלקים “בדיוק” לפי שיעור ההצבעה, מה שגורם להטיות מסויימות; היעדרות ח”כ מהצבעות גורמת להטייה חמורה עוד יותר, ושיטת ה”קיזוזים” המוכרת לנו פוגעת בכוחן של הסיעות הקטנות. חמור מכך: חברי כנסת של סיעה אחת יכולים להצביע באופן שונה על אותו נושא, ואף להתפצל מסיעתם.

מחקרים שנעשו בארה"ב הראו כי לדעותיהם של המצביעים ישנה השפעה מועטה על צעדי המדיניות בהשוואה לאליטות וקבוצות לחץ, זאת לפי מחקר רחב היקף של אוניברסיטת פרינסטון שתוצאותיו מוצגות בסרטון של Vox.com:

משבר נציגות

מחאת האוהלים, Occupy Wall Street, האביב הערבי, מחאת צעדי הצנע במדינות אירופה. נראה שהשיטה הקיימת עומדת בפני משבר נציגות. האם הזכות להצביע כל כמה שנים בקלפי נותנת ביטוי מספיק להעדפותיהם של האזרחים? נראה שקיומן של תנועות מחאה, הפגנות והקמתם של ארגונים חברתיים לצורך קידום אג’נדות פוליטיות באים מתוך צורך להשפיע שאינו בא לידי ביטוי במערכת הפוליטית הקיימת. האם קיימת אפשרות אחרת?

הרעיון לקידום הדמוקרטיה הישירה אינו חדש. שוויץ מיישמת דמוקרטיה ישירה באופן חלקי באמצעות משאלי עם פעם ב-3 חודשים, ברמה המקומית, המחוזית והפדרלית. שוויץ היא דוגמה יוצאת דופן, כנראה בשל רקע תרבותי בו לדמוקרטיה ותרבות הדיון מקום מרכזי בחברה. הקולות בעד קיומה של דמוקרטיה ישירה מתחזקים בעשורים האחרונים לאור פיתוחים טכנולוגים: השקעה בתשתית הצבעה ממוחשבת יכולה להוזיל ולייעל משמעותית קיום של מערכות בחירות תכופות כגון משאלי עם, ובאמצעות שימוש באינטרנט ניתן אף לאפשר השפעה רציפה על הממשל, ללא צורך בקיום משעלי עם תקופתיים.

עם זאת, הטיעון כנגד קיום מערכת שלטון שכזו הוא מוצק: לאנשים אין יכולת ופנאי להתעמק ולהתמחות בכל הנושאים, ולכן הם יימנעו מהצבעה על נושאים שבהם אינם בקיאים. מצב זה מכונה “בורות רציונלית” – מצב בו עלות השגת מידע מסוים עולה על התועלת שבהשגתו. סביר שאנשים ימנעו מהשתתפות בתהליך קבלת ההחלטות בשל אדישות או חוסר עניין. מצב זה יוצר פתח עבור ציבורים מצומצמים בעלי אינטרסים צרים להצביע באחוזים גדולים ולהטות את הכף כנגד האינטרס הציבורי הרחב.

דרושה הרכבה – פסל בעיר ברלינגטון, וורמונט

האם יש דרך להנות משני העולמות?

“דמוקרטיה דינמית”, הנקראת גם “דמוקרטיה נוזלית” היא שיטה המאפשרת השתתפות ישירה יותר בהליך הפוליטי לעומת דמוקרטיה ייצוגית, אך גם לוקחת בחשבון את בעיית מחסור הידע של הבוחרים. בשיטה זו, הבוחרים יכולים להציב את עצמם במקום כלשהו על הספקטרום הרחב שבין דמוקרטיה ייצוגית לישירה.

לפי השיטה, לכל בעל זכות בחירה יש את היכולת להצבעה ישירה על כל חוק או צעד מדיניות משמעותי. בנוסף, ניתן גם “להעביר” את זכות הבחירה לנציג שיצביע עבורך, בדומה לדמוקרטיה ייצוגית. את ה”נציג” ניתן להחליף בכל עת ולא לחכות ל”בחירות” (בהן לא יהיה צורך יותר). ניתן גם להגדיר נציגים שונים לתחומים שונים – נציג אחד לתחום בריאות ואחר לתחום תחבורה. יהיה ניתן ל”לעקוף” את הנציג במקרה הצורך ולהצביע באופן ישיר בנושאים הקרובים לליבו של הבוחר. האפשרות להחליף נציג באופן מידי ולפי תחום פעילות מאפשרת פיקוח רב של הבוחר על נציגיו, ותעניש באופן מידי נציגים שאינם פועלים לפי רצונות הבוחרים.

הנציגים אינם חייבים בהכרח להיות פוליטיקאים מקצועיים, הם יכולים להיות חבר או קרוב משפחה של הבוחר, עליו הוא סומך. נציגים בעלי מספר רב במיוחד של בוחרים יקבלו סמכויות מעבר להצבעה בלבד לפי מספר הבוחרים שלהם – לנציגים למספר רב של בוחרים תתאפשר השתתפות פעילה בדיונים והעלאת נושאים לסדר היום. כדי לא לפגוע בבוחרים מפולגים יותר, נציגים יוכלו להעביר את קולם ל”נציג-על” שייצג אותם בדיונים שכאלה, כך בפועל כולם יהיו מיוצגים, בשיעור יחסי מדויק למספרם באוכלוסיה. כך, כל נושא יוכל לקבל דיון נפרד שאינו תלוי בנושאים אחרים, ולא יתאפשרו עוד הסדרים כגון הסכמים קואליציוניים, בהם מתבצע מעין “סחר” בחוקים וצעדי מדיניות.

השימוש המוכר ביותר בשיטה של האצלת ההצבעות הוא במערכת “LiquidFeedback” – תוכנה חופשית לקבלת החלטות שפותחה במקור עבור המפלגה הפיראטית בגרמניה, שחרטה על דגלה שילוב ההמונים בממשל.

האצלת הצבעות

“שינוי שיטת הממשל” היה עניין שעמד במרכז הדיון במערכות הבחירות של השנים האחרונות, אך נסב בעיקר סביב “יציבות שלטונית”, ללא התייחסות רבה לשאלה כיצד ניתן לממש טוב יותר את רצונותיהם של הבוחרים. יתכן ויהיה עדיף להטות את הדיון לכיוון העוסק יותר בשיתוף הציבור בתהליך קבלת ההחלטות.

דמוקרטיה דינמית מהווה שינוי רדיקלי לעומת המערכת הקיימת. בדרך לכינונה האפשרי, ישנם עוד צעדים רבים בהם אנו יכולים לנקוט כדי לשפר את האמון במערכת. למשל, הגברה של השקיפות ביחס לפרוטוקולים של ועדת השרים לחקיקה או תקציבי החטיבה להתיישבות. ניתן גם לחייב הצבעה לחוקים ברמה סיעתית ולא ברמת חברי הכנסת, כך שקולות הבוחרים של המפלגות לא יפוצלו ותהיה משמעות פחותה לנוכחותם של ח”כים במשכן הכנסת.

כמובן, גם דמוקרטיה דינמית לא צפויה להיות צורת שלטון חפה מפגמים, ולכן אקנח בציטוט הבא:

“You have to remember one thing about the will of the people: it wasn't that long ago that we were swept away by the Macarena.”
― Jon Stewart

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

4 תגובות ל פוסט בחירות: בעיית נציגות בשיטה הקיימת
  1. אני מתעניין מאוד בנושא של שיטות ממשל אלטרנטיביות וההצעה שבצעת פה היא אחת היחידות שנראות יותר מועילות מאשר מזיקות ושיש להן פוטנציאל לעבוד. אהבתי במיוחד את הגמישות והדינמיות הנמצאות בלב השיטה.

    כצעד ביניים ליישום דמוקרטיה דינמית, אני מציע לשנות את שיטת הבחירות לכנסת כך שתאפשר לכל בוחר להביע את מגוון דעותיו (שכפי שכתבת יפה, רק באופן נדיר מתואמות היטב עם המצע של מפלגה אחת). ניתן לקרוא עוד כאן: http://3rdthought.org/2012/11/25/0000/

    • עומר טל

      שלום תמיר ותודה על התייחסותך לפוסט שלי. השיטה שהצגת בהחלט מעניינת והיא אכן יכול להוות צעד ביניים כפי שכתבת.

  2. לא הבנתי משהו. אז לחברי הכנסת שמקבלים אלפי החלטות באלפי נושאים יש ידע בכל אותם נושאים, ומשבוע לשבוע הם מבינים בתשתיות, בריאות, תקשורת, ביטחון, רווחה, חקלאות ועוד? או שהם מצביעים לפי סולם ערכים וסדרי עדיפויות ? – דבר הקיים אצל כולנו.

    • עומר טל

      שלום ירון. לחברי הכנסת (בשיטה הנוכחית) יש זמן ויכולת מוגבלים להתעמק בכל נושא, אך עדין יכולת להתעמק בכל נושא שכזה הרבה יותר מהבוחר הממוצע, או לפחות הייתי רוצה להאמין בזאת. בכל מקרה, השיטה שהצגתי באה לענות בדיוק על כך – הבוחרים יבחרו יוכלו נציג לנושאים ספציפיים יותר, אולי אפילו ברמת הועדה.


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *