האינפלציה בחודשים האחרונים ירדה מתחת לגבול התחתון של יעד בנק ישראל, העומד על 1% לשנה. בראיון לYNET מאוגוסט 2009, הזהיר הכלכלן שלמה מעוז מפני סכנת האינפלציה הטמונה בצעדי רכישת הדולרים של בנק ישראל. לדבריו, "בפועל הוא [בנק ישראל] מדפיס כסף ומציף את המשק בשקלים. הדבר הזה יביא לאינפלציה, לא ממחר בבוקר, אך בהחלט בחודשים הבאים". מעוז איננו "נביא זעם" בכלכלה הישראלית. אמירותיו משקפות בסך הכל את התיאוריה הכלכלית המיינסטרימית הניאו-קלאסית, כפי שלומד אותה כל סטודנט מתחיל לכלכלה, הקובעת כי הדפסת כסף עודף יוצרת אינפלציה. אם כך, למה התחזית הקודרת של שלמה מעוז לא מתממשת ונראה כי לא צפויה לנו סכנת אינפלציה בטווח הנראה לעין?

הטעון של מעוז היה כי "האיגודים המקצועיים, בעיקר בסקטור הציבורי… ידרשו תוספת שכר (כפיצוי על שחיקה עתידית). תוספת זו תלבה את האינפלציה ותעורר מערכת הצמדות, בנק ישראל ייאלץ להעלות את הריבית בחדות".

קצת על התיאוריה

התיאוריה עליה מתבסס מעוז מקורה במאמר משנת 1958 שפרסם הכלכלן הניו-זילנדי וויליאם פיליפס. במאמר זה תיאר פיליפס את הקשר בין אינפלציה לאבטלה וקבע כי קיים קשר הפוך בין השניים. כלומר, על רמת אבטלה נמוכה "ישלם" המשק באינפלציה גבוהה ולהפך – על מנת להביא את המשק לשיעורי אינפלציה נמוכים, יש "לשלם" באבטלה גבוה. הקשר הזה, הידוע בשם "עקומת פיליפס" היה מקובל על כלכלנים וקובעי מדיניות עד שבשנות ה-70 החלה תקופה של אינפלציה גבוהה במקביל לשיעורי אבטלה גבוהים, במה שכונה כתקופת הסטגפלציה.

חוסר היכולת של עקומת פיליפס להסביר את הסטגפלציה הובילה לביקורות מצד כלכלנים רבים והמובילים ביניהם היו מילטון פרידמן ואדמונד פלפס. במאמר משנת 1968, עוד לפני הסטגפלציה, קבעו השניים כי ישנו "שיעור אבטלה טבעי" במשק, אשר כל ניסיון להקטינו באופן מלאכותי על-ידי הממשלה יגרום לגידול נוסף באינפלציה. הרציונל שעומד בבסיס הרעיון הוא שעובדים אשר צופים אינפלציה ידרשו תוספות שכר (על מנת למנוע את השחיקה בשכרם, ממש כפי שהציג מעוז) ויגרמו לעליית מחירים (מכיוון שאת תוספת השכר יגלגלו החברות לצרכנים) ולאבטלה נוספת (מכיוון שהעובדים "יקרים" יותר) וחוזר חלילה. אינפלציה קבועה, על פי פרידמן ופלפס, תתקבל רק כאשר האבטלה תהיה ב"רמתה הטבעית".

אינפלציה

בעוד שהוויכוח התיאורטי עלול להיתפס כ"יבש" וכחסר משמעות, בפועל, הוא למעשה בעל השלכות מרחיקות לכת עבור קובעי המדיניות. בעוד שעקומת פיליפס מאפשרת לממשלות לקבוע את שיעור האבטלה הרצוי במשק, תוך התחשבות ברמת האינפלציה שהן מוכנות לספוג, פרידמן קבע באופן חד משמעי כי לא רק שלממשלה אין יכולת ממשית להשפיע על שיעור האבטלה במשק, אלא שכל ניסיון כזה יפגע בכלכלה. וכך, אנחנו חוזרים לטענה שממנה התחלנו- ממשלה שתדפיס כסף על מנת להתערב בנעשה בשוק, תגרום לאינפלציה תחילה ואף לגידול באבטלה בטווח הבינוני.

מה מראים הנתונים מהשנים האחרונות?

בשנת 2008 החל בנק ישראל לרכוש באופן שיטתי דולרים על מנת למתן את השפעות המשבר הכלכלי ולשמור על שער חליפין גבוה של השקל מול הדולר. כפי שניתן לראות בתרשים, משנת 2009 נמצאת האינפלציה בישראל במגמת ירידה, מרמה של 3.91% ב-2008 ל- 1.82% בשנת 2013. כאמור, מגמה זו נמשכת עד היום. בד בבד, החל מ-2008 ביצע בנק ישראל רכישות מט"ח מסיביות בסך של כ-50 מיליארד דולר, סכום לא מבוטל לכל הדעות.

כמות הכסף לעומת שיעור האינפלציה

אז איך קורה שבנק ישראל מזרים למשק מאות מיליארדי שקלים, והאינפלציה, לא רק שלא עולה – אלא אף יורדת? ההסבר הרשמי הניתן ע"י בנק ישראל הוא כי מתבצעת "ספיגה" של השקלים. כלומר, הכסף אינו מוזרם למשק אלא נשמר בפיקדונות של הבנקים המסחריים בבנק ישראל. עם זאת, ניתן לראות על פי נתוני בנק ישראל עצמו כי כמות הכסף בישראל  יותר מהכפילה את עצמה בין השנים 2008-2012 – תהליך אשר לפי התיאוריה המוניטרית היה צריך לגרום לעליה באינפלציה. בנוסף, חמש השנים האחרונות מתאפיינות בהורדה מתמדת של הריבית של בנק ישראל, תהליך אשר גם הוא אמור להאיץ את האינפלציה.

שאלה דומה, עלתה גם בארצות הברית לאחר המשבר של 2008 בו הזרימה ממשלת ארה"ב והבנק האמריקאי המרכזי, ה"Federal Reserve", (או ה-"פד") כ-4 טריליון דולר למשק האמריקאי אך עד היום לא נצפו שיעורי אינפלציה חריגים, למרות אזהרותיהם של מספר כלכלנים שמרנים. כמו במקרה הישראלי, גם בארה"ב הוכפלה כמות הכסף בתקופה זו. בניגוד לשיח הכלכלי המנומנם בארץ, בארצות הברית ישנו ויכוח ער בין כלכלנים מאסכולות שונות המנסים להסביר את המציאות הכלכלית של השנים האחרונות.



במאמר שפרסם ב- New York Times מציע הכלכלן וחתן פרס הנובל פול קרוגמן הסבר לתופעת חוסר ההתאמה בין התיאוריה למציאות של ימינו. במאמר מציע קרוגמן לבחון את התיאוריה ורומז כי המודלים הניאו-קלאסיים לוקים בחסר בבואם לתאר את המציאות הכלכלית של ימינו וכי יש צורך לעדכן את התאוריה הכלכלית על מנת לקבל תחזיות כלכליות טובות יותר.

נכון להיום, מזרימים הבנקים המרכזיים בישראל, בארצות הברית ובאירופה למשק סכומי כסף לא מבוטלים. מתנגדי ההתערבות במשק מנפנפים בקלף האינפלציה כדי לטעון שיש לרסן את ההרחבות המוניטריות של הבנקים המרכזיים. למרות האזהרות, נראה כי האבטלה והצמיחה הנמוכה, ולא האינפלציה הן הסכנות הכלכליות החמורות ביותר במדינות המפותחות. אין לדעת מה יקרה בעתיד, אך נראה כי הגיע הזמן להתחיל לבחון את המציאות הכלכלית של המאה ה-21 לאור הנתונים החדשים ולא לאור התיאוריות שאולי התיישנו ולקבל את העובדה כי כללי המשחק משתנים.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

תגובה אחת עבור על הדפסת כסף, אינפלציה ומה שביניהם
  1. […] של ריביות גבוהות. אלא שבחמש השנים האחרונות, למרות גידול מתמיד בכמות הכסף, האינפלציה נעלמה מהכלכלה המערבית. זו תופעה שלא מרמזת […]


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *