"הדבר הקשה ביותר להבנה ביקום הוא מס הכנסה." אלברט איינשטיין

בפוסט הקודם סקרתי את עלייתן של מערכות המס מבוססות ההכנסה (מס ישיר) כשיטת המיסוי העיקרית בתקופה המודרנית. מיסוי ישיר עם מדרגות הכנסה שונות מאפשר ליצור מערכת מס פרוגרסיביות יותר ממס הגולגולת – השיטה שהייתה מקובלת בעבר. עם זאת מערכות המס הנהוגות כיום אינן פרוגרסיביות לחלוטין: השוני בין שיעורי המס על סוגי הכנסות השונות, לצד תקנות רבות ומורכבות שמאפשרות התחמקויות מס חוקיות לבעלי הממון, יוצרים “גיבנת” בשיעור המס – שיעור המס הממוצע יורד ככל שעולים בהכנסות. בישראל, הגיבנת אף מוחרפת בשל תשלומי מס בריאות והביטוח הלאומי, שנגבים גם מבעלי הכנסות נמוכות ואף מחסרי כל הכנסה, אך יש להם תקרה בהכנסות גבוהות והם חלים על הכנסות מעבודה בלבד ואינם חלים על רווחי הון או שכירות – כך שאלו מהווים בפועל מס רגרסיבי.

"הגיבנת": שיעור המס האפקטיבי (בשחור) יורד עבור הכנסות גבוהות. מקור: impactefficiency.com

לצד זאת, המורכבות של המערכת יוצרת עלות ציות גבוהה – נטל ביורוקרטי כבד המשפיע בעיקר על עצמאים ועסקים קטנים, לצד כמות גבוהה יותר של מעלימי מס, שיש עלות גבוהה לאיתורם וטיפולם. נטל הציות בארה”ב, הכולל את הזמן והעלות הכספית שמשלמי המיסים משקיעים בדיווח המס, לצד העלויות האדמיניסטרטיביות של רשויות המס, הוערך בלפחות 431.1 מיליארד דולרים בשנת 2013.

הפתרון שהוצע בפוסט הקודם – מס יחיד על כל ההכנסות ללא קשר למקורן אמור לפתור את "בעיית הגיבנת" ולהפוך את המערכת לפרוגרסיבית יותר. עם זאת, פתרון זה לא יפתור את בעיית הסיבוכיות האדירה של מערכת המס. נטל הציות ישאר כבד ובעלי ממון ימשכו לנצל פרצות במערכת. יותר מכך, השיטה עלולה אף לסבך יותר את מערכת המס הקיימת.

"One tax to rule them all"
ישנו רעיון לרפורמת מיסוי מקיפה היכולה להוות מענה לכל הבעיות הללו: “Flat Tax” – או בעברית, “מס שטוח”. הרעיון הוא די פשוט – למסות את כל ההכנסות בשיעור אחיד – כלומר, ללא מדרגות הכנסה, במקביל לפישוט או ביטול של סעיפים רבים של הוצאות מוכרות למס (למשל, ביטולן של טבלאות פחת)

יש שוני רב בין היוזמות השונות להנהיג את ה-Flat Tax – בסוג ההכנסות שעליהן יחול המס ועל גובה ההכנסה המינימלית ממנה חל המס. בהצעה המקורית של הל ורבושקה, בין החלוצים בתחום, המס הוא על הכנסה בניכוי החסכון כך שבפועל, הצעה ספציפית זו מציע למסות צריכה ולא הכנסה.

החל מאמצע שנות ה-90 אימצעו מספר מדינות, בעיקר במזרח אירופה, מערכות מס המבוססת על ה-Flat Tax, תוך איחוד מערכת הגבייה של הביטוח הלאומי לתוך מס הכנסה. אסטוניה היא דוגמה בולטת בהן: ב-1994 המדינה עברה למס בשיעור אחיד של 26% שהוחל על רווחי חברות והכנסות יחידים מעבודה והון. בסיס המס של אסטוניה גדל משמעותית בעקבות המס החדש, ובעקבות כך גם הגבייה. בשל הגידול בגבייה, המדינה הורידה בהדרגה את שיעור המס עד ל-21% ב-2011, העלתה משמעותית את גובה הפטור לתשלום המס להכנסות נמוכות ואף פטרה לחלוטין ממס בשנת 2000 את רווחי החברות שאינם מחולקים – זאת אומרת בפועל ביטלה את המס חברות.

מיסוי גבוה על דיבידנדים לצד ביטול מס חברות יכול להיות צעד חיובי למשק: העדר המס מושך חברות זרות להשקיע במדינה, אבל מעודד אותן לא לחלק את רווחיהן ולהשקיעם מחדש כדי שאלו לא ימוסו. בכך, החוק מעודד פיתוח כלכלי – כניסת השקעות זרות והשקעה מחדש של רווחים, לצד יצירת מקומות עבודה והגדלת הכנסות המדינה ע”י מיסוי השכר של העובדים במקומות העבודה החדשים שנוצרים. כמובן, קיימת גם הסכנה שהחברות ימנעו מחלוקת הרווחים אך גם ימנעו מהשקעה מחדש של הכסף, כמו שקרה בארץ עם “הרווחים הכלואים”  – מקרה בו החברות המתינו להטבת מס משמעותית לצורך חלוקת הרווחים.

היתרון הוא שהמס השטוח פשוט לחישוב וקל ודיווח. הוא מבטל תיכנוני מס בשל ביטול הפטורים, ומפחית את הנטל על עסקים קטנים בשל פישוט הדיווח. אבל האם הוא פרוגרסיבי? הרי מס בשיעור אחיד הוא בהגדרתו נייטרלי, הלא כך. זאת בדיוק טענתם המרכזית של המתנגדים לרעיון – לתפישתם התכנית נועדה להטיב עם עשירים ותבוא על חשבון העניים, שכן שיעור המס יהיה נמוך יותר מהמס השולי הנגבה כיום ממדרגת המס הגבוהה ביותר וכך ייצא שהעשירים ישלמו פחות מסים. לאו דווקא. באמצעות הגדרת פטור ממס להכנסות עד גובה מסויים, כפי שנעשה במדינות מזרח אירופה, ניתן להפוך את המס לפרוגרסיבי מספיק. התקרה תבטל לחלוטין את חבות המס של בעלי הכנסות נמוכות, בעוד הפטור יהווה שיעור נמוך יחסית מהכנסות גבוהות.

דרך מעניינת יותר להפוך את המערכת לפרוגרסיבית תהיה הנהגת המס לצד חלוקת הכנסה בסיסית. בעצם, המס יגבה בשיעור גבוה יותר מהגובה המינימלי שיש לגבות כדי לכסות את הוצאות הממשלה הנוכחיות, וההפרש יחולק כסכום קבוע שיועבר לחשבונו של כל אזרח במדינה. אם ההכנסה הבסיסית תהיה בגובה מספיק למחייה בכבוד, ניתן אף להשתמש בה כתחליף למערכת הרווחה.

ללא התאמות, מס אחיד לא יהיה פרוגרסיבי, מה שייטיב במיוחד עם בעלי הכנסות גבוהות

ומה קורה בישראל? בשנת 1990 פורסם מחקר של יעקוב מנס מהמכון  ללימודים אסטרטגים ופוליטים מתקדמים, הבוחן את האפשרות של Flat Tax בישראל (האתר של המכון כבר אינו פעיל, אך ניתן לצפות במחקר באמצעות ארכיון האינטרנט waybackmachine). מנס הציע להנהיג מס של 25% מהשקל הראשון על חברות וגם על יחידים, הכולל בתוכו את התשלומים למס בריאות וביטוח לאומי. הוא צופה שבסיס המס כמעט ויוכפל ויתקרב לגובה התמ”ג.

אבל זה היה נכון לשנת 1990, והצעת מנס ממעטת להתייחס לתפקידה של מערכת המס בחלוקה מחדש של ההכנסות. האם ניתן ליישם מערכת שכזו בישראל של היום? ומה צריך להיות שיעור המס כדי לאפשר חלוקת הכנסה בסיסית? כדי לענות על שאלה זו ערכתי חישוב מהיר המתבסס על נתוני מנהל הכנסות המדינה, הביטוח הלאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עדכניים לשנת 2012. הנעלם המרכזי הוא בכמה צפוי ה-Flat Tax להגדיל את בסיס המס. יש הסמכה על כך שמדובר בתרחיש ודאי, אבל לא ברור עד כמה.

בחנתי מספר תרחישים:

  • בסיס המס
    • נשאר כפי שהוא כיום
    • עולה ב-25%
    • עולה ב-50%
  • מס חברות
    • נשאר ברמתו הנוכחית
    • מבוטל לחלוטין
  • מערכת הרווחה
    • הביטוח הלאומי ממשיך לפעול. הגבייה לביטוח הלאומי ולמס בריאות מבוטלת והעברות לביטוח הלאומי מוכללות בתוך המס האחיד.
    • הכנסה בסיסית דלה: 1500 לאדם בוגר, 250 לילד
    • הכנסה בסיסית נדיבה: 2000 לאדם בוגר, 500 לילד

בסיס המס ללא שינוי

Generous UBI Limited UBI Social Security Corporate Tax
48.9% 38.2% 35.1% Current Rate
56.3% 45.5% 42.5% Abolished

בסיס המס גדל ב-25%

Generous UBI Limited UBI Social Security Corporate Tax
39.1% 30.5% 28.1% Current Rate
45.0% 36.4% 34.0% Abolished

בסיס המס גדל ב-50%

Generous UBI Limited UBI Social Security Corporate Tax
32.6% 25.4% 23.4% Current Rate
37.5% 30.4% 28.3% Abolished

ניתן לראות שבתרחישים האופטימים יותר אפשר לקיים את המס האחיד עם הכנסה בסיסית. ניקח לדוגמה את התרחיש הגדלת בסיס המס ב-50%, עם הכנסה בסיסית נדיבה והשארת מס חברות ברמתו הנוכחית. בתרחיש זה המס מיטיב במיוחד עם בעלי הכנסות נמוכות מעבודה, אך גם עם בעלי הכנסות גבוהות, שכן המס השולי שלהם ירד (כיום המס השולי על הכנסות שמעל 41,830 עומד על 48%). אז מי משלם על כל זה? בעלי הכנסות מהון ובעלי דירות, שהם לרוב אנשים עמידים שכיום המיסוי על הכנסותיהם נמוך יחסית.

שיעור התוספת לנטו להכנסה מעבודה ליחיד, במעבר למס אחיד בהשוואה לשיטת המיסוי הנוכחית. תרחיש: גידול בסיס המס ב-50%, הכנסה בסיסית נדיבה, השארת מס חברות.

בעקבות הצעתו של מנס, היו יוזמות בכנסת בשנים 1993 ו-1996, מצד ח”כים מהעבודה, הליכוד וצומת להנהיג בישראל מערכת מס אחידה, אך יוזמות אלו לא צלחו.
לדעתי, ל-Flat Tax יש פוטציאל רב למענה על התחלואים של כלכלות רבות, ובשילוב עם הנהגת חלוקת הכנסה בסיסית לכל אזרח ניתן להוציא ציבורים שלמים מעוני תוך הפחתת הנטל הביורוקרטי, הקלה על עסקים קטנים והגברת הגבייה.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *