בינואר האחרון, פרסם ארגון הסיוע הבינלאומי, OXFAM International, דו"ח הבוחן את הפערים הכלכליים העולמיים. מדובר בדו"ח שנתי המתפרסם באופן מסורתי לקראת הפורום הכלכלי העולמי, המתכנס בדאבוס מדי שנה (לקריאה על הדו"ח של 2015 היכנסו לכאן).

בדיווח של אוקספם אנו עדים למתח הגדול בין ההישגים העצומים של האנושות בהגדלת סך הרווחה, השפע ורמת החיים דרך פיתוחים טכנולוגיים, התייעלות, ותיעוש, לבין ניתוב המשאבים הקיימים והחדשים הללו לצמצום פערים בחברה העולמית.

בעשורים האחרונים חלה התקדמות עצומה בצמצום העוני החמור והרעב בעולם. ע"פ מחקר של הבנק העולמי, שיעור  האנשים החיים בעוני חמור, אשר מוגדרים כפרטים שחיים על פחות מ-1.9$ ליום (עלות סל צריכה מינימלי במחירי 2011)* ירד משמעותית, מ-35% מאוכלוסיית העולם בשנת 1990, שהיוו כ-1.85 מיליארד איש, ל-10.7% בשנת 2013, שהיוו כ-767 מיליון איש. גם ממדי הרעב בירידה, וב-2015 'רק' אחד מתשעה אנשים בעולם (כ-795 מיליון איש) סבל מתת תזונה, לעומת אחד מחמישה בתחילת שנות התשעים (כ-1.1 מיליארד איש). לשם השוואה, ב-1820 בין 84% ל-94% מהאנושות סבלו מעוני חמור על פי מדדים דומים**, כך שהנתונים העדכניים בדבר שיעור העוני החמור והרעב העולמי אמנם חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית,  אבל לצדם מדווחים גם פערים בלתי נתפסים בהכנסות ובעושר. יעדי הבנק העולמי וגופים בינלאומיים אחרים הם מיגור מוחלט של עוני חמור ותת תזונה עד שנת 2030, אלא שהתרחבות הפערים, כך מבקש הדו"ח של אוקספם להראות, שמה בסיכון את היכולת שלנו לעמוד ביעד זה.

המגמות העולמיות בתחום אי השוויון לא השתנו ממה שהוצג בדו"ח הקודם: בשנה שעברה, לדוגמה, העריכו חוקרי אוקספם כי בסביבות אמצע 2016 עושרו של המאיון העליון יהיה גדול יותר מעושרם של יתר ה-99%, וכעת נראה כי התחזית התגשמה, וסך הנכסים של המאיון העליון מהווים כ-50% מסך הנכסים העולמי, כפי שניתן ללמוד מדו"ח קרדיט סוויס 2016. כאמור, אוקספם אינם מציעים כי ניתן לפתור את הבעיה על ידי העברה של כסף מעשירים לעניים פשוטו כמשמעו. פתרונות מסוג זה עברו מן העולם כבר במאה הקודמת. אך אוקספם כן מנסים להסב את תשומת לבו של הקורא לאחת השאלות הכלכליות המורכבות ביותר: מדוע אומות מסוימות משגשגות ואחרות נכשלות? לשאלה זו אין תשובה אחת ברורה. בדו"ח של שנה זו, מציג ארגון אוקספם סיבות אפשריות לפערים ומנסה לשרטט את קווי המתאר למדיניות שתצמצם אותם.

התפלגות הצמיחה

הגרף הראשון בדו"ח, גרף 1 מטה, מתאר למעשה כיצד התחלקה הצמיחה העולמית בתוצר בשנים 1988-2011 בין העשירונים (והמאיון העליון). קו המגמה הכחול מראה מה היה הגידול הריאלי המוחלט בהכנסה לנפש של כל עשירון. ההכנסה לנפש באחוזון העליון עלתה בכמעט 12,000 דולר (במונחי כוח קנייה) ואליו הגיעו כמעט מחצית מפירות הצמיחה, בעוד הכנסת העשירון העליון כולו עלתה בפחות מ-4,000 דולר והכנסת העשירונים האחרים לא עלתה ביותר מ-2,000 דולר. הקו האדום, המראה את הגידול היחסי בהכנסות כל עשירון, מראה מגמה מעט שונה. למרות שהעשירונים האמצעיים והתחתונים נהנו מחלק קטן יותר מעוגת הצמיחה, הכנסתם ב-1988 הייתה קטנה כל כך, שהדבר שיפר משמעותית את מצבם היחסי, בעיקר עבור העשירונים האמצעיים. שיפור זה הוביל ליציאה מעוני שתיארנו קודם. העשירון התחתון, שחלק זעום מן הצמיחה הגיע אליו, אך שהכנסתו הממוצעת לנפש, מונה בתוכו את אותם אנשים שעדיין סובלים מעוני ומתת תזונה, ולמרות שמצבם השתפר בעשורים האחרונים, צמיחה שוויונית יותר הייתה יכולה להציל רבים אף יותר מחיי מחסור.

בניגוד למה שרובנו סבורים, החסם העיקרי המעכב צמצום של מחסור חמור ברחבי העולם אינו בהכרח היעדר המשאבים לעשות זאת. אוקספם מצטטים דו"ח של ה-ODI, מכון מחקר בריטי עצמאי העוסק בגיבוש מדיניות להפחתת העוני ולפיתוח בר קיימא, השופך אור על התופעה. לפי ניתוח ה-ODI, באותם שלושה עשורים היו מדינות בהן הצמיחה התחלקה באופן שוויוני יחסית, כגון וייטנאם, ומדינות בהן הצמיחה הייתה יותר "מוטת עשירים", כגון סין. בשני סוגי המדינות הצטמצם העוני החמור משמעותית, אך במדינות בהן הצמיחה הייתה שוויונית היה הצמצום גבוה בהרבה. חישובים של ה-ODI מראים כי לו הצמיחה בכל המדינות הייתה שוויונית, תוך שמירה על קצב הצמיחה הכולל, היו יוצאים מעוני בתקופה זאת מאתיים מיליון אנשים נוספים. צמיחה מוטת עניים, או העברות מסיביות בין העשירון העליון לארבעת העשירונים, היו מוציאים מאות מיליונים נוספים. מובן שמצב זה הינו דוגמת קיצון, שבפועל קשה יהיה לממשה ללא רובין הוד תורן, אך היא ממחישה את האבסורד שבשימור המצב בו כמיליארד איש חיים בעוני חמור, כאשר ברור כי ניתן לבחור במציאות אחרת.

קפיטליזם של מקורבים

מבין הסיבות לפערים שמוצגות, הנקודה המעניינת ביותר לטעמי קשורה במה שמכונה crony capitalism – שימוש של בעלי הון בכוחם הפוליטי להשגת הטבות ורווחים על חשבון הכלל, כך שחלקים גדולים מהעושר שנצבר מגיעים לידי תעשיות ואנשים שמקושרים לשלטון או נהנים ממונופולים.

נטען במסמך שניצול עמדות כוח אלו מתבטא, לדוגמה, במס חברות. בעשורים האחרונים ישנה מגמה של ירידה במס החברות בכלל, ובחלוקת הטבות מס מפליגות וספציפיות לחברות בינלאומיות. אמנם ישנם טיעונים טובים למס חברות נמוך – מס חברות אחיד נמוך יחסית לכלל המשק מקל על יזמים ועל עסקים קטנים להיכנס לשוק, ויש ראיות לכך שהוא מעודד צמיחה. אך לגבי הטבות מס ספציפיות לחברה או סקטור מסויימים התמונה שונה מאוד. הללו גורמות לעיוות של השוק ומקלות בעיקר על מי שנמצא בעמדת כח המקנה לו הון פוליטי אותו הוא יכול לנצל לטובתו. לחילופין גם המשאבים להעסקת רואה חשבון טוב יכולים לעזור להוריד את שיעור המס בו מחוייבת חברה, כפי שהבהיר דונלד טראמפ לציבור בוחריו במהלך קמפיין הבחירות שלו לנשיאות.

בישראל, למשל, חוק עידוד השקעות הון מעניק הטבות מס מפליגות למספר מצומצם של חברות ענק, ועל פי ממצאי מחקרים קודמים נראה שאינו מסייע לצמיחה או יצירת מקורות עבודה חדשים. השיפור באלו היה דווקא ניכר לו היו אותם התקציבים משמשים להורדת מס החברות האחיד, או להשקעות אחרות, כגון שיפור התחבורה בין הפריפריה למטרופולינים, והגדלת מקורות האשראי לעסקים קטנים בפריפריה.

בולמוס הדיבידנדים

מעבר לסוגיית מיסוי חברות, תופעה אחרת שזוהתה בדו"ח הינה גידול בשיעור רווחי החברות המופנים לדיבידנדים לבעלי המניות במקום להיות מושקעים בחזרה בחברה (לצורך שיפורים טכנולוגיים או שיפור תנאי שכר לעובדים למשל). בגרף 3 מטה, מתוארת תמונת המצב ב-100 החברות הגדולות ביותר בהודו, משק מרכזי בשוק העולמי. באדום ניתן לראות כי רווחי 100 החברות הגדולות בהודו הכפילו את עצמם בעשור האחרון. הגרף הכחול מראה כי על פני אותה תקופה אחוז הרווחים אשר מחולק כדיבידנדים לבעלי המניות בחברות אלו עלה מ-25% ל-35%.

מצב דומה קיים גם בקרב חברות גדולות במדינות נוספות, גם במדינות מפותחות כגון בריטניה, בה שיעור הרווחים המופנה לדיווידנדים גדל מ-10% מסך הרווחים בשנות השבעים ל-70% כיום. כפי שניתן לראות בתרשים מטה, באוסטרליה (ASX 200) ובניו-זילנד (NZX 50) הטבות מס על חלוקת דיבידנדים הובילו ב-2015 לכך כי מעל ל-80% מרווחי החברות המובילות בשתי המדינות הופנו לדיבידנדים. זאת בהשוואה לשיעור של 48% מהרווחים המופנים לדיבידנדים בחברות האמריקאיות המובילות S&P 500)), ושיעור של כ-54% מן הרווחים המופנים לדיבידנדים בחברות המובילות בעולם (הכלולות במדד הגלובלי S&P Global (BMI. כמו כן, חברת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג אספה נתונים ותשאלה גורמים ממדגם של 25 חברות הפעילות בניו זילנד, ומצאה בין היתר עדויות לכך שקיים לחץ הולך וגובר מצד המשקיעים לספק תשואה גבוהה "במזומן" (high cash returns). בצירוף עם נתונים נוספים על המשקיעים, מגיע הדו"ח של חברת E&Y למסקנה שהגורם ל"בולמוס הדיבידנדים" הינו אותה הטבת מס.

בישראל לא קיימים נתונים זמינים מקבילים, אך ידוע כי בשנים 2001-2015 הפריון עלה בקצב גבוה בהרבה מהשכר הריאלי במגזר העסקי. עם זאת, למרות שהתוצאה דומה, ניתנו לכך הסברים שונים מ'בולמוס דיבידנדים' (כמו התייקרות מדד המחירים לצרכן לעומת מדד המחירים ליצרן).

כלכלה אנושית

בסוף הדו"ח, מנסים מחבריו להתוות מפת דרכים למה שהם קוראים "כלכלה אנושית". למרות שהעקרונות שהם מונים הינם כלליים מאוד, ויכולים להתפרש גם כסיסמאות ("ממשלות חייבות לעבוד עבור ה-99%", "טכנולוגיה עבור כולם" וכדומה), מובאים לצד חלקם גם צעדים אופרטיביים, הכוללים דוגמאות מרחבי העולם.

אחד העקרונות המוצעים מובא תחת הכותרת 'עסקים משגשגים, אך לא עסקים כרגיל' (thriving business, but not business as usual). עקרון זה מדבר על אימוץ מודלים אחרים לפירמות במקום מודל של מקסום רווח, ובראש ובראשונה המודל הקואופרטיבי, בו ממוקסמת רווחת חברי הקואופרטיב, שאינה בהכרח זהה למיקסום תשואה על ערך המניה, אלא כוללת גם ערך חברתי או סביבתי שקשה לקדם על ידי חברה למטרות רווח. בין הפירמות שהוא מציג ניתן למנות את קואופרטיב מונדרגון הספרדי, העוסק בתעשייה ובמסחר, ונמצא בבעלות משותפת של עשרות אלפי עובדיו וההחלטות בו מתקבלות באופן דמוקרטי; או את COOPECAN, קואופרטיב פרואני של כ-7,000 מגדלי אלפקות המייצרים צמר, המאפשר לחוואים לדלג על מתווכים יקרים בתהליכי הייצור.

סיכום

לעיתים קיימת נטייה להיאחז בהישגים העצומים של האנושות במאות האחרונות, ולהתעלם מן האתגרים המצפים לה בשנים הבאות. חלק מהכלים שאפשרו לנו להגיע לעידן חסר תקדים של שגשוג, הם אותם כלים שכעת מקשים עלינו להתמודד עם בעיות סביבתיות וחלוקתיות. על מנת שנוכל לספק רמת חיים הולמת לכל אוכלוסיית העולם דרושה יותר מצמיחה מתמדת, אך גם יותר מרובין הוד מדומיין ששולף חרבו ומעביר נכסים מן העשירים לעניים. צעדי המדיניות של העתיד דורשים חשיבה על פתרונות חדשים, ולא בחירה מתוך אותה קופסת פתרונות המוכרת והשחוקה.

*הרף דומה לקו העוני במדינות העניות ביותר.

**הנתונים לפי המדד הנוכחי מתחילים רק ב-1981, אך ב-2002 הצליחו חוקרים להעריך עבור מאתיים השנים האחרונות את שיעור האנשים שחיו על פחות מדולר ליום ועל פחות משני דולר ליום, שהיו 84% ו-94% בשנת 1820

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *