לצחוק כל הדרך מהבנק – המכון לרפורמות מבניות

יממה לאחר הכרזת הבחירות, נכחתי בהרצאה של משה כחלון במסגרת פורום הסטודנטים לכלכלה באוניברסיטת חיפה. בהרצאה שאל כחלון את הקהל, שמנה כמאה איש, כמה אנשים עברו בנק בחמש שנים האחרונות. התשובה לא תפתיע אתכם, כמה בודדים הרימו ידם. כחלון אינו היחיד ששם את נושא הריכוזיות בבנקים על הכוונת, ועיון במצעים של המפלגות השונות מלמד כי הנושא בהחלט עומד על סדר היום הציבורי.

רוב צעדי המדיניות להגברת התחרות בשוק הבנקאות הוצעו כבר על ידי בנק ישראל בדו"ח המסכם של "ועדת זקן". עם זאת, נראה שבנק ישראל מתקשה לעמוד מאחורי הדו"ח שחיבר בעצמו. נושא מרכזי אשר הועלה בדו"ח ועדת זקן הינו תעודת זהות בנקאית אישית, שתכיל מידע פיננסי  על כל צרכן בישראל. חלק מתעודת הזהות הבנקאית, קבעה הועדה, יכיל את דירוג האשראי הפרטי של כל צרכן ויהיה גלוי וזמין עבורו ללא עלות. זאת בניגוד למצב הקיים, בו כל בנק או חברת אשראי מדרגים את לקוחותיהם הקיימים על סמך התנהלותם מהרגע שנהיו לקוחות, אך מידע זה נשאר אצלם לרוב ואינו מגיע ללקוח.

דירוג אשראי פרטי הוא למעשה מידת הסבירות שבה לווה יחזיר את חובו. דירוג אשראי יכול להינתן לאדם פרטי, לחברה או למדינה ובאופן כללי, ככל שהסבירות שלווה מסוים יחזיר את חובו-כלומר, ככל שדירוג האשראי שלו יהיה גבוה יותר, כך ההלוואה שיקבל תהייה זולה וטובה יותר. מאחר ואשראי הוא חלק בלתי נפרד מהתנהלות פיננסית שוטפת, לדירוג האשראי השפעה עצומה על הצרכנים. הוא שיקבע בין השאר את תנאי המשכנתא של הלווה, את מסגרת האשראי שלו, או את הריבית שישלם על כל הלוואה אחרת.

תעודת זהות בנקאית. מקור: בנק ישראל

בבסיס ההצעה של בנק ישראל לשתף את דירוגי האשראי הפרטיים עומדים שני עקרונות. ראשית, פרטיות המידע מחזקת את השליטה של הבנקים הגדולים. מכיוון שבניית דירוג אשראי חיובי הוא תהליך ארוך, לקוחות לא ימהרו לעזוב את הבנק שבו בנו את הדירוג, אך הפיכת הדירוג לשקוף עשוי לעודד מעבר קל יותר בין בנקים. כמו כן, הדירוג מתבצע לרוב ע"י חברות דירוג חיצוניות בעלויות שאינן מבוטלות. בהעדר מידע שקוף, עלויות אלו מתווספות לכל שחקן חדש שירצה להיכנס לשוק ובכך מקשות עוד יותר את הרחבת התחרות.

בעולם המערבי, אגב, שיתוף מידע על אודות דירוגי האשראי הפרטי מקובל מאוד. בארצות הברית למשל, מתבסס הדירוג על מספר אלמנטים היכולים להעיד על נכונותו של הלווה להחזיר את החוב, ביניהם, התנהגותו בעבר כלפי חובות קודמים ותקופת הזמן שיש עליו מידע, רמת החוב של הלווה ביחס לנכסיו, סוג החובות (הלוואות, אשראי, משכנתא, שכר לימוד) ומספר הבקשות שלו להלוואות בשנה האחרונה. מידע זה גלוי לכל גוף פיננסי העוסק במתן הלוואות, כך שצרכן אשר בנה לעצמו דירוג אשראי טוב, יוכל ליהנות מהלוואות בתנאים טובים מכל בנק.

העיקרון השני העומד בבסיס הרחבת שיתוף המידע נשען על תופעה הידועה בספרות הכלכלית כ-"מיון שלילי" ((Adverse Selection. עפ"י הספרות, כאשר לנותני ההלוואה אין יכולת להשיג מידע מספק על כוח ההחזר של הלווה, נוצרת אצל הלווה מוטיבציה ללקיחת הלוואה גם אם אין יכולת להחזיר אותה. כלומר, כאשר אין מידע על דירוג האשראי של הצרכנים, גדל משקלם בשוק של לווים "גרועים" (כלומר, כאלו שלא מתכננים או לא יכולים להחזיר את ההלוואה). בתגובה, יעלו הבנקים את מחירי ההלוואות והתוצאה תהייה רעה לכולם: מלווים "טובים" ייקחו פחות הלוואות בגלל המחיר הגבוה, והבנקים ימצאו בסיכון גבוה יותר בעקבות ריבוי המלווים "הגרועים". הפתרון התיאורטי לבעיה כזו הוא מתן מידע לבנקים על יכולת ההחזר של הצרכנים. ואכן, ישנם מחקרים, התומכים בטענה הזו. למשל, מחקר שנערך ב"מרכז לחקר מדיניות כלכלית" בלונדון מצא קשר מובהק בין רמת שיתוף המידע בין הגופים המלווים לרמת ההלוואות הניתנות בשוק. בבדיקה של 49 מדינות נמצא כי במדינות בהם שיתוף המידע גדול יותר, גם נפח האשראי הפרטי גדול יותר, ורמת ההלוואות שלא מוחזרות נמוכה יותר. מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת לאון בודק את הקשר בין מידת שיתוף המידע לתחרותיות השוק. החוקרים בדקו 796 בנקים מ-103 מדינות ומצאו כי ככל שיש פחות שיתוף מידע, כך רווחי הבנקים גבוהים יותר. המחברים מניחים כי רווחיות גובהה של הבנקים יכולה להעיד על ריכוזיות השוק ועל כן ניתן להניח כי שיתוף המידע יוביל לשוק אשראי תחרותי יותר. וכך גם במסקנות דו"ח ועדת זקן המתבססות על מחקרים בתחום, נכתב ש"שיתוף רחב יותר בנתוני אשראי נמצא בקורלציה חיובית עם עלייה בהיקף האשראי, עם תנאי אשראי טובים יותר ועם שיעורי חדלות פירעון נמוכים יותר". בשורה התחתונה, נראה שאם הבנקים הגדולים יחויבו לשתף את דירוגי האשראי הפרטיים שברשותם, השוק יהיה תחרותי יותר ומשקי הבית יקבלו יותר הלוואות ובתנאים משתלמים יותר.

הבעיה המרכזית בשיטה זו, היא פגיעה באנשים בעלי דירוג נמוך, שכיום יכולים לקבל אשראי מבנק ב' גם אם בנק א' דחה אותם. בארה"ב למשל, דירוג אשראי נמוך משמעותו נידוי של ממש משוק האשראי במקרה הרע, או קבלת הלוואות יקרות מאוד, במקרה הטוב. דירוג נמוך משויך לרוב עם השכבות החלשות ולכן ישנו חשש שמערכת שיתוף מידע שכזו תרע עם השכבות החלשות.

עם זאת, בישראל החשש מפני פגיעה בשכבות חלשות עם החלת שיטת דירוג אשראי פומבית, אינו רלוונטי. בשנת 2002 נכנס לתוקפו חוק שירות נתוני אשראי, המסדיר חובת דיווח על לקוחות בעייתיים מבחינת החזר הלוואות. במילים אחרות, מדובר ברשימה של בעלי דירוג אשראי פרטי נמוך במיוחד, שנגישה לגופים העוסקים במתן אשראי. כלומר, עבור בעלי הדירוג הנמוך כבר קיים המאגר, כך ששיתוף המידע רק יוסיף למאגר הקיים גם את בעלי הדירוג הגבוהה ולא אמור להגדיל את הפגיעה בבעלי הדירוג הנמוך.

מובן כי הנהנים המרכזיים מן המצב הקיים הם שני הבנקים הגדולים המרכזים את פעילותם הפיננסית של כ-50% ממשקי הבית. טבעי יהיה להניח כי הם יתנגדו למהלכים אשר יפגעו בהם. כמו כן, זו אינה הפעם הראשונה בה נדמה שבנק ישראל שם את טובת הבנקים על פני טובת הציבור. דוגמא נוספת ניתן לראות בכך שעל אף המלצת בנק ישראל על הקמת בנקים קואופרטיבים אשר אמורים להכניס תחרות, הוא גם מציב דרישות חמורות בפני יזמי הקואופרטיביים, שמהוות את המכשול המרכזי להקמתם.

בסיכומו של דבר, נראה כי שיתוף נתוני דירוג האשראי הפרטי בישראל ייטיב עם הציבור אך יתכן ויפגע בבנקים הקיימים. אם כך אולי אין זה מפתיע שלפני כשלושה חודשים התבשרנו כי תעודת הזהות הבנקאית אשר תצא לפועל בעוד שנה, לא תכיל את דירוג האשראי הפרטי.

תגובה אחת עבור לצחוק כל הדרך מהבנק
  1. […] בפוסט הקודם כתבתי על כך שהגברת התחרותיות במערכת הבנקאית ככל הנראה תיטיב עם העניים ואת נושא הדיור יש לבחון לגופו, אך יתכן כי תחרות אינה בהכרח הפתרון עבור השכבות החלשות שיתכן כי הפתרון הנכון עבורם הינה חיזוק של הדיור הציבורי. כמו כן, בתפקידו החדש כשר האוצר יהיה אמון כחלון על תחומים רבים נוספים המשפיעים על ההוצאות וההכנסות של הצרכנים כגון שכר, מיסים וקצבאות אשר משפיעים לא פחות על הפערים בין העשירים לעניים במשק וזה יהיה האתגר האמיתי שלו בתפקיד החדש. […]


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *