הפרטת החברות הממשלתיות: בין עידן עופר לריקי כהן מחדרה – המכון לרפורמות מבניות

הקבינט החברתי-כלכלי אישר להוציא לפועל תכנית רב-שנתית להפרטה של חלק גדול מהחברות הגדולות שעדיין נמצאות בבעלות ממשלתית, ביניהן  חברת החשמל, חברת הרכבות, מקורות, תע"ש ונמלי הים. בסך הכל מתכננת הרשות להפריט בשלוש השנים הקרובות יותר מ-15 חברות ממשלתיות. מודל ההפרטה שייבחר יכריע האם מי שייהנה ממהלך הענק ההיסטורי הזה, הקורם עוד וגידים אל מול עינינו, יהיו בעלי הון מעטים או כלל הציבור הישראלי.

בשלושים השנים האחרונות הופרטו בישראל יותר מ-50 חברות ממשלתיות, ביניהן חברות גדולות ומשמעותיות כמו בזק, כי"ל ובז"ן. במשך עשורים רבים נותר הוויכוח בעד ונגד הפרטה בעינו. מצדדי ההפרטה טוענים כי ההפרטה גורמת להתייעלות החברות, לשיפור השירותים הניתנים לאזרחים ולהקלה בנטל המס של האזרחים, שאינם נדרשים עוד לממן חברות ממשלתיות מפסידות.

לעומתם, טוענים המתנגדים להפרטה כי פעמים רבות ההפרטה איננה מביאה להתייעלות אמיתית של החברות המופרטות או לשיפור השירותים הניתנים לאזרחים. בנוסף, ההפרטה מגדילה את אי-השוויון בחברה ומעבירה נכסים רבים מידיה של המדינה לידי בעלי ההון. על רקע תכנית יוגב שאושרה בימים האחרונים, ונוכח העיסוק הגובר באי-שוויון ההולך וגדל בישראל, ראוי כי הדיון הציבורי והפוליטי בישראל יתעכב מעט יותר על נקודה אחרונה זו.

לתהליכי ההפרטה שהתחוללו ב-30 השנים האחרונות היה משקל מרכזי בהיווצרותה של הריכוזיות הגדולה בשוק ההון ובכלכלה הישראלית. היום, לאחר שניתן לנתח בדיעבד תהליכים אלו וללמוד מהם, יש צורך לבחון מחדש את כוונת הממשלה לבצע מהלך מסיבי של הפרטה ואת השפעתה על הריכוזיות.

מפעל רותם אמפרט של קבוצת כי"ל

מפעל רותם אמפרט של קבוצת כי"ל

מי יהיו הבעלים החדשים של חברת החשמל, מקורות ונמלי ישראל?

במסגרת בדיקה של "המכון לרפורמות מבניות" נמצא כי מתוך כ-50 חברות ממשלתיות שהופרטו בשנים 1990-2010, 20% מהחברות נמצאות בידי הקבוצות העסקיות הגדולות במשק. נתח זה נשמע אולי נמוך מהמצופה במבט ראשון, ברם אם בודקים יותר לעומק מגלים שמדובר בחברות בעלות השווי הגבוה ביותר מבין כל החברות שהופרטו בתקופה זו. בכל הנוגע לחברות הציבוריות הצפויות להיות מופרטות בסבב הקרוב, רבות מהן – מחברת החשמל, דרך מקורות ועד הנמלים – הן חברות ענק – לא מן הנמנע כי התסריט הנ"ל יחזור על עצמו.

בתסריט אחר, אלו העשויים לקנות את החברות הממשלתיות הם משקיעים זרים ולא בעלי הון מקומיים. יתכן גם שמשיקולי ריכוזיות משקית, מצב זה עדיף. אולם, נשאלת השאלה האם היינו רוצים לראות תאגיד סיני, אוסטרלי או אמריקאי הופך לבעל שליטה בחברת החשמל? רק לאחרונה היינו עדים לוויכוח ציבורי עז סביב מכירת תנובה לחברה הסינית "ברייטפוד" שממחיש את הרגישות הציבורית בעניין.

ואם בכל זאת אנו מבקשים לעשות הפרטה, על מנת לייעל את פעילות החברה ולשפר את השירות לציבור, אולי ישנה אופציה נוספת – לבצע אותה באופן שתואם באמת את משמעות המושג הפרטה. דהיינו, להנפיק את החברות הללו לציבור הרחב בשוק ההון, תוך מתן אופציות נרחבות לעובדי החברה. למעשה, זו האפשרות היחידה בה ניתן לבצע הפרטה מבלי להעביר נכסים מידי המדינה לידי בעל הון כזה או אחר. בחוק הריכוזיות שעבר בכנסת הנוכחית, המחוקק נתן את דעתו לנושא והנחה את רשות החברות לשקול גם שיקולי ריכוזיות בטרם מגבשים את הליך ההפרטה. אמנם מדובר בהתקדמות משמעותית לעומת המצב הקודם, אך זה עדיין לא מספיק. צריך לדרוש מהממשלה לגבש מנגננונים ברורים ושקופים לציבור שימנעו מהנכסים המופרטים לזלוג לידיהם של בעלי ההון. מכירה של מניות מובטחות לעובדי החברה היא אחת הדרכים לכך, הגבלה ארוכת טווח על גיבוש גרעין שליטה וקביעה כי חלק נרחב מהמניות צריכות להישאר בבעלות הציבור הרחב יכולים גם הם להוות כלי אפקטיבי למניעת הריכוזיות שבהפרטה.

לאור ניסיון העבר במהלכים דוגמת אלה, לפני שפוצחת הממשלה בגל נוסף של הפרטות ענק – חייבים לבחון האם ניתן ליישם מנגנונים אלה שיבטיחו כי העובדים והציבור הרחב הם אלה שייהנו מפירות ההפרטה, ולא בעלי ההון. הפרטה מסיבית של החברות הממשלתיות הגדולות לידיהם של אותם 10-15 בעלי הון ששולטים במשק הישראלי תהיה טעות קולוסאלית, שתגדיל את הריכוזיות ותייצר נזקים שנשלם עליהם עוד שנים רבות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *