"עולם חדש מופלא ומשותף"

אולי לכתוב על כלכלת שיתוף בתחילת 2015 זה קצת פאסה. הרי את החופשה האחרונה שלכם ביליתם בדירה של Airbnb. במקום לשכור רכב פרטי, השתמשתם בשרותי אובר (Uber) או ליפט (Lyft) ואם אתם גרים בארה"ב, אז יש סיכוי טוב שאת הבית שלכם אתם מנקים בעזרת האפליקציה TaskRabbit. לא בכדי, השווי המוערך של אובר המספקת כלכלת שיתוף של הסעות מוערך בסכום אסטרונומי של 40 מיליארד דולר.

הערכת השווי של Uber היא 40 מיליארד דולר

הערכת השווי של Uber היא 40 מיליארד דולר

למי שפספס את חגיגת השיתוף שהתפרצה כאן בשנה האחרונה, תקציר הפרקים הקודמים הוא כדלקמן: תחת המטרייה הטכנולוגית הרחבה שמאפשר לנו הסמאטרפון על האפליקציות הנלוות אליו ישנם יותר ויותר שרותים שאנשים יכולים "לשתף" עם אנשים אחרים. בתמורה לתשלום ותוך שימוש באותן פלטפורמות טכנולוגיות נוחות ויעילות, שדואגות לגזור קופון יפה לעצמן, אנו יכולים להציע ולקבל מגוון רחב של שרותים ברשת. החל משרותי הלנה, הזנה, הסעה ועד לסיוע בניקיון ושיפוץ הבית וכלה בכתיבת עבודות אקדמיות. בעצם, אם את מתגוררת היום באזור מטרופוליני גדול בארה"ב כמו ניו-יורק או סן-פרנסיסקו קשה לחשוב על צורך שאינו יכול לבוא לידי סיפוק בעזרתה של אפליקציה המוגדרת כחלק מהכלכלה השיתופית המתפרצת.

התגובות המרכזיות להתפתחויות הללו נעות בין אופוריה טכנו-אופטימיסטית שמתארת את האופקים הבלתי מוגבלים של נוחות,חיסכון וקהילתיות שהטכנולוגיה החדשה יכולה לאפשר, לבין ריאקציה שמרנית של ממשלות ורגולטורים שמרגישים (בצדק) שהם לא מצליחים להדביק ולהבין את הקצב המסחרר של ההתפתחויות הטכנולוגיות. הם מבינים כי מדובר בשינוי מהותי של ההיררכיות הכלכליות הקיימות אך הרגולציה חסרת אונים בניסיון להדביק את הפערים. לכן, לעתים קרובות, התגובה שלהם היא כל-כך קיצונית. ניתן לראות למשל שמספר גדול של מדינות, ובכללן ישראל, אוסרות או רוצות לאסור על Uber להפעיל את שרות ההסעות השיתופי שלה בטענה שמדובר בשרות שמסכן את שלום הנוסעים).

בתוך הקצוות האלה של התגובות לסדר החדש שמתהווה, הייתי רוצה לנסות לאבחן בקצרה את המשמעות של ההתפתחות הטכנולוגית על עולם העבודה כפי שאנחנו מכירים אותו, ועלינו, כמי שצריכים לעבוד בעולם מתחדש כזה. בהנחה שאנחנו נמצאים רק בתחילתה של ההתפתחות החברתית-טכנולוגית, כדאי להקדיש רגע לחשוב בצורה מפוקחת על האתגרים שעולם כזה יציב לנו ואיך, אם בכלל, ניתן להתמודד איתם.

 "קואס  מתהפך בקברו"

האיש שהסביר למה קמה פירמה

האיש שהסביר למה קמה פירמה

על מנת להבין לעומק את השינוי שמביאה איתה כלכלת השיתוף אני רוצה להיעזר ברונלד קואס (Coase). קואס ז"ל הוא כלכלן אמריקאי זוכה פרס נובל שעל שמו רשומים כמה ממשפטי היסוד של התאוריה הכלכלית המודרנית. בגיל 27 הוא כתב מאמר מכונן בשם "The Nature of the firm " ובו הוא מספק הסבר כלכלי לשאלה למה אנשים נכנסים למערכות יחסים כלכליות ארוכות טווח ומדוע נוצרות חברות (Firms). השאלה הזו שאולי נשמעת לכם טריוויאלית לא קיבלה עד המאמר של קואס (1937) הסבר מספק של מהתאוריה הכלכלית הקלאסית שהתבססה באופן עקבי על ניתוח התנהגות של פרטים אוטונומיים שסוחרים כל הזמן בינם לבין עצמם. קואס היה הראשון שניסה לתת הסבר להופעתה של הפירמה המודרנית כישות דומיננטית בכלכלה (בניגוד לחברה המשפחתית שבבסיסה יכולים להיות שיקולים נוספים). בקצרה, ההסבר של קואס היה שלכל חוזה יש "מחיר עסקה" מסוים ולכן במקרים מסוימים עדיף לפרטים להתקשר בחוזה אחד ארוך טווח על פני מספר רב של התקשרויות קצרות מועד. כך נוצרת לה הפירמה.

במובן מסוים, כלכלת השיתוף מייצגת את האנטי-תזה לפירמה הכלכלית המודרנית כפי שקואס תפס אותה. ריאקציה משמעותית בכלכלת היתרונות לגודל של הפירמה ושימוש בטכנולוגיה למזעור של עלויות העסקה. לצורך ההמחשה, אני אשתמש בסטארט-אפ אחד מקליפורניה שרוצה לעשות הכללה לכלכלת השיתוף וליצור עולם ללא מחירי עסקה ואולי גם ללא פירמות. שמו של הסטארט-אפ הוא wonolo (ראשי תיבות של work.now.locally) והרעיון שלו הוא מאוד פשוט עד כדי טריוויאלי. האפליקציה של wonolo מאפשרת לאנשים או לחברות לפרסם משימות לביצוע והמשתמשים יכולים "להתחרות" ביניהם על ביצוע המשימה לפי פרמטרים של זמן ועלות. על פניו, לפחות מצד היצע העבודה, האפליקציה יוצרת קירוב לא רע לשוק העבודה, כפי שמתואר בספרי הלימוד של תלמידי כלכלה. בשוק זה ישנם הרבה פרטים לא מאוגדים שמתחרים ביניהם באופן שוטף על משימות שונות. בעצם, wonolo מייתרת את הצורך בחלק גדול

מהפונקציות שקיימות בחברות המודרניות. למשל, למה חברת שליחויות צריכה להעסיק שליחים שכירים ולשלם להם על זמני בטלה, אם היא יכולה בכל רגע נתון לגייס שליח שיבצע את המשלוח הספציפי הנדרש? על אותו עיקרון, איזו סיבה יש לאותה חברה להחזיק מעצבים גרפיים, אנשי מערכות מידע או יועצים משפטיים אם כולם ניתנים לגיוס מיידי בלחיצת כפתור.

הקורבן הבא של כלכלת השיתוף?

הקורבן הבא של כלכלת השיתוף?

"תאגידים שיתופיים"

נשאלת השאלה האם גן העדן הטכנולוגי של מבקשי השרות הוא הגיהינום של ספקיו. אגב, למקרה שיש למישהו ספק, קבוצת הספקים תהיה לעולם ענייה יותר מקבוצת המבקשים. הנהג של Uber יהיה לעד עני יותר מהנוסע שלו. או שלא, אבל לפחות כרגע זה המצב. ואגב, לפחות בארה"ב של אחרי המשבר היצע העבודה באפליקציות הללו הוא עצום וכל משימה נחטפת תוך כמה דקות. אז האם מדובר באינדיבידואליזציה והגשמה עצמית של הפרטים בשוק העבודה או שמא אנו חוזים בהיווצרותו מחדש של צבא המילואים של האבטלה, כפי שחזה מרקס לפני 150 שנה? ימים יגידו, אבל העובדה שמדובר במקורות הכנסה שאין בצדם כל יחסי עובד-מעביד, ביטחון תעסוקתי, זכויות סוציאליות ואפשרות אפקטיבית להתאגדות מרמזת שלא מדובר בעתיד ורוד במיוחד לאנשים שהכנסתם תהיה מבוססת על העתיד של "כלכלת שיתוף". מי שבטוח ייהנו ממצב העניינים החדש הם התאגידים הגדולים ועתירי כוח האדם שיוכלו להשתמש בפלטפורמות חדשות על מנת להעמיק עוד יותר את תהליכי מיקור החוץ ולהמשיך "להגמיש" את מצבת העובדים שלהם. במצב עניינים זה, תהליך הקיטוב הדרמטי שאנו חווים בשוק העבודה המערבי רק ילך ויגבר. קבוצה מצומצמת של עובדים תיהנה משכר נאה, ביטחון תעסוקתי גבוה ואפשרויות צריכה נוחות ובלתי מוגבלות (באדיבותן של האפליקציות השונות) ואילו יתר העובדים יצטרכו להיות פרילנסרים תלויי אפליקציות, ללא קביעות, ודאות או זכויות. נשאלת השאלה מה יעשו הממשלות המערביות על מנת להילחם בהשפעות החברתיות של הכלכלה החדשה? מי יודע, אולי הן יחליטו לתת הכנסה בסיסית בלתי מותנית לכל האזרחים.

וזה עוד בלי אף מילה על הרובוטים.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *