הבעיה היא לא (רק) בדמי הניהול – המכון לרפורמות מבניות

החל משנת 2008 הורחבה חובת החיסכון הפנסיוני לכלל השכירים במשק, כך שכולנו מחויבים מעתה לחסוך לפנסיה, בין אם אנחנו רוצים ובין אם לאו. מדובר בבשורה חשובה עבור ציבור רחב של עובדים, בעיקר החלשים שביניהם, שלפני כן התאפיינו בשיעורי חיסכון נמוכים לפנסיה. אלא שהמעבר לפנסיה חובה לא פתר את כל הבעיות של החיסכון הפנסיוני וברצוני להצביע על סוגיה חשובה שלא זוכה להתייחסות מספקת בשיח הציבורי. אבל לפני כן יש לדון בקצרה בשאלה האם ומדוע צריך להכריח אנשים לחסוך לפנסיה? שכן, ניתן הרי באותה מידה להשאיר את ההחלטה על החיסכון הפנסיוני בידינו.

FemalePensioners_1746789c

פרשו עם פנסיה תקציבית?

בפועל, כל מדינות המערב מקיימות מערכת המאלצת את האזרחים לחיסכון ברמה מסוימת (גם קצבאות זקנה הן סוג של חיסכון פנסיוני), ולכן, ניתן להניח כי התערבות זו נדרשת. ישנן אינספור תיאוריות ומאמרים שעוסקים בסיבות לכך (למשל, זוכה פרס נובל לכלכלה ג'ורג' אקרלוף למשל, מסביר זאת בגורמים פסיכולוגיים המקשים על בני האדם להעריך את העתיד שלהם כפי שהם מעריכים את ההווה ולקבל החלטות רציונליות בנוגע לעתידם) אבל זהו נושא לפוסט נפרד.

ההפרשה הפנסיונית המינימלית המתחייבת כיום עומדת על 17.5% מהשכר שמתוכם מפריש העובד 5.5% ו-12% הנוספים מופרשים על ידי המעסיק. הפרשת המעסיק מתחלקת ל-6% המופנים לקרן הפנסיה ו-6% נוספים אשר מופרשים לטובת "פיצויי פיטורים". כלומר, במידה ויבחר עובד שמסיים לעבוד במקום מסוים לקבל את פיצויי הפיטורים שלו, ייחתכו ההפקדות שלו לקרן הפנסיה אצל אותו המעסיק בשליש(!) וההפרשה לפנסיה תעמוד על 11.5% מהשכר בלבד.

עובדת מפוטרת, תמונת אילוסטרציה.

נשאלת השאלה מהו בכלל שיעור החיסכון האופטימלי לפנסיה. באופן כללי, נהוג לומר שחיסכון פנסיוני הוא מספק אם הוא מבטיח הכנסה חודשית השווה לפחות ל-70% מההכנסה מעבודה לפני הפרישה. לדוגמא, הפנסיה התקציבית, שאין מחלוקת על כך שהיא מספקת את התנאים הטובים ביותר הקיימים כיום במשק עבור העובדים, בנויה כך שהיא תשלם 70% משכרו של העובד לאחר פרישתו. ומה לגבי כל העובדים במשק שלא נמצאים בפנסיה תקציבית? האם הפרשה חודשית של 17.5% תוכל לספק את הסחורה? התשובה היא שקשה מאוד להעריך, אך במציאות הנוכחית מוערכת ההפרשה של 17.5% כמינימום הכרחי, ואין מחלוקת כי הפרשה של 11.5% אינה תספק הכנסה הולמת ליום שאחרי הפרישה. מסיבה זו אגב, מומלץ שלא למשוך את מרכיב פיצויים במקרה של הפסקת עבודה.

כלומר, כל עובד שמסיים את עבודתו במקום מסוים עומד הבחירה: האם הוא רוצה פיצויי פיטורים או שמא הוא מעדיף חיסכון פנסיוני הגון.

במקור, היו לכספי הפיצויים שתי מטרות: ראשית, הם נועדו לשמש תוספת לדמי האבטלה ולאפשר לעובדים מרווח זמן מספק לחיפוש ומציאת עבודה חדשה. שנית, הם שימשו כקו הגנה לעובד מפני פיטורים אפשריים. לפני השינויים של 2008 קיבל העובד את הפיצויים רק במקרה שפוטר, דבר שיצר עלויות למעסיק ותמריץ שלילי לפטר עובדים. לאחר צו ההרחבה, מחויב המעסיק להפריש את דמי הפיצויים לקרן הפנסיה של העובד בכל מקרה והכספים ומאותו רגע הם שייכים לעובד (ללא קשר לפיטורים). לכן, פיצויי הפיטורים אינם מהווים יותר גורם בהחלטה של המעסיק אם לפטר או לא את העובד.

שתי שאלות מרכזיות עולות בהקשר זה. הראשונה, מהי המשמעות של דמי פיטורים אם אינם קשורים בהכרח לפיטורים? האם מדובר למעשה בהשתתפות המעסיק בעלויות דמי אבטלה? שכן העובד זכאי לכספים אלו בכל מקרה של הפסקת עבודה, בין אם התפטר או בין אם פוטר.

השאלה השנייה שעולה היא: אם מטרת המדינה לעודד חיסכון לפנסיה, למה היא משאירה פרצה בחוק המאפשרת לחתוך את הקרן בשליש בכל מעבר בין עבודות כאשר ברור כי חיסכון פנסיוני של 11.5% אינו מספק לקיום בכבוד?

בסופו של יום, הטמעת מרכיב הפיצויים בחיסכון הפנסיוני, לא משרתת אף מטרה ופוגעת הן בחיסכון הפנסיוני והן במטרה שלשמה קיימים פיצויי פיטורים. על מנת שלאזרחי ישראל תהייה פנסיה הוגנת יש להגדיל את הפרשת החובה למינימום ההכרחי העומד על פי ההערכות על 17.5-18% לפחות ולטפל בנפרד בסוגיית פיצויי הפיטורין, בין אם על חשבון המדינה או המעסיקים.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

3 תגובות ל הבעיה היא לא (רק) בדמי הניהול
  1. פוסט מאד מלמד.
    מציע לגלעד ולשותפיו לעשות סדרת פוסטים המתייחסים לנושא. הציבור (ואני) יודה לכם מאד.

  2. גם אם משיכת הפיצויים מקטינה את יתרת הפנסיה למשיכה בגיל פרישה, ממילא לא נחיה מספיק למשוך את כל ההקצבה…… והסכומים שישארו לא יעברו ליורשנו החוקיים. עצוב אבל אמת.

    • גלעד

      נכון שתוחלת החיים לרוב לא תתאים לחיסכון בהכרח ואם נמות "מוקדם מדי" אז נפסיד כסף ואם נאריך חיים אז נרוויח על חשבון חברת הביטוח.
      כך או כך, הקצבה החודשית נקבעת ביום הפרישה והיא פונקציה של סך הכספים שנמצאים בקופה כך שהטענה שלך לא מדויקת.


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *