בשנה האחרונה ישנה התעוררות בתחום שהיה רדום במשך ארבעים השנה האחרונות – בנקאות קואופרטיבית. האם מדובר ברנסנס של מודל הבנקאות השיתופית שפרחה במדינה בשנותיה הראשונות או שמא מדובר בניסיון אידיאליסטי שנועד לכישלון בתחום ריכוזי שבעלי האינטרסים בו גדולים וחזקים מדי לאפשר שינוי אמיתי כלשהו?

היעדר התחרות בענף הבנקאות בארץ איננו חדש. הדוח המסכם של "הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בבנקאות" (בעמוד 50, למי שמתעניין) קובע כי חמשת הקבוצות הבנקאיות הגדולות מחזיקות ביחד כ-93% מסך הנכסים במערכת הבנקאית. לאומי והפועלים לבד, מחזיקים ביחד כ-57% מהנכסים. אחת הסיבות לכוחם המשמעותי של הבנקים הגדולים היא ככל הנראה העובדה שמדובר בבנקים שהיו בבעלות ציבורית- הפועלים היה שייך להסתדרות ולאומי למדינה. ככאלו, צברו הבנקים קהל לקוחות והון רב אשר שימשו להם בסיס איתן גם לאחר מכירתם לידיים פרטיות. על אף שיתר הבנקים תופסים נפח קטן באופן משמעותי, גם הם נשענים על "הצלחת העבר". הראיה לכך היא העובדה הפשוטה שלא קם כאן אף בנק מאז שנת 1964. כן, שמעתם נכון, ב-50 השנים האחרונות, לא קם כאן אף בנק חדש.

כחלק מהמלצות הדוח המסכם ממליצה הוועדה על הקמתן של אגודות אשראי כחלק מהצעדים האפשריים להכנסת תחרות לענף הבנקאות. אגודות אשראי הן "איגוד פיננסי ללא מטרות רווח המציע שירותים בנקאיים כגון ניהול חשבון בנק, מתן הלוואות, ובנקאות באינטרנט. האיגוד הינו מוסד פיננסי קואופרטיבי שבעלי המניות בו הינם בעלי החשבונות עצמם, והם אלו שבוחרים את דירקטוריון האיגוד…איגודים אלו הינם בעלי אוריינטציה חברתית, ומציבים לעצמם למטרה את רווחתם של החברים בהם."

שליטה בשוק הבנקאות

מקור: הדוח המסכם של הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בבנקאות

בעוד שבמציאות הישראלית של היום זה נשמע כמו חלום רחוק, אגודות אשראי נפוצות ביותר ברחבי העולם. לפי הדוח השנתי של ארגון אגודות האשראי העולמי, בארצות הברית ובקנדה מספר החברים באגודות אשראי מגיע לכ-45% מסך המערכת הבנקאית. במדינות האיחוד האירופי נעים המספרים בין 40% בהולנד לאחוזים בודדים במדינות כמו בולגריה, יוון ופורטוגל. גם בישראל לא הייתה תמיד המערכת הבנקאית כל כך מרוכזת.

המערכת הבנקאית בארץ, שהחלה את דרכה בראשית המאה ה-20, הורכבה מאגודות אשראי שונות, חלקן פרטיות וחלקן בידי ההסתדרות. אגודות אלו קמו כמענה לצרכי האשראי של עסקים קטנים ועובדים בודדים והתבססו לרוב על דמי חבר. באמצע שנות ה-50, הגיע מספר אגודות האשראי בישראל לשיא של 95 והן היוו כחמישית מהמערכת הבנקאית בארץ. ואז, תוך פרק זמן יחסית קצר של כעשר שנים, מרבית אגודות האשראי מוזגו לבנקים או התפרקו. הסבר אפשרי להיעלמותן של אגודות האשראי מציע מאיר חת בספרו "שוק ההון הישראלי במנהרת הזמן".  לדידו, אגודות האשראי לא הצליחו לשרוד את צעדי את המדיניות המוניטרית המצמצמת שנקטה הממשלה בשנות ה-50 במטרה לרסן את האינפלציה שנוצרה עקב מימון ההוצאה ציבורית בהדפסת כסף. באופן טבעי תהליכים אלו הביאו להיחלשותם של כל המוסדות הבנקאיים, אך יותר מכל פגעו באגודות השיתופיות לאשראי מכיוון שאלו התבססו אך ורק על נתינת אשראי בניגוד לבנקים אשר פעילותם רחבה יותר. ההיסטוריון והכלכלן יצחק גרינברג טען כי הצעדים לצמצום האשראי נועדו להבטיח כי האשראי שניתן במשק יינתן על ידי הממשלה לקידום ומימוש בניין הארץ. במקרים בהם לא נתנה הממשלה את האשראי באופן ישיר, היא העדיפה להעביר אותו דרך הבנקים הגדולים שבשליטתה או בשליטת ההסתדרות, מדובר במכלול צעדים אשר חיזקו את הבנקים על חשבון אגודות האשראי.[1] המערכת הבנקאית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום, היא בין השאר תוצאה של קריסת עשרות אגודות האשראי שהיו כאן.

מאז ועד היום עברו הרבה מים בנהר אבל גם אחרי המעבר של ישראל לשוק חופשי בשלהי שנות ה-80, שוק הבנקאות נשאר ריכוזי כפי שהיה. עם זאת, אולי הדו"ח והמלצותיה של ועדת זקן מבשרים על שינוי אמיתי בעמדת בנק ישראל בנושא וכך נכתב בדו"ח: "הצוות מעריך כי הקמתה של אגודת אשראי תתרום לתחרות במערכת הבנקאית… הואיל והצוות רואה ביוזמה להקמת אגודת אשראי יוזמה חברתית ברוכה, ילווה הפיקוח על הבנקים יזמים שיפנו אליו בעניין זה" (עמ' 76 בדו"ח).

ובכן, אולי הדברים לא נופלים על אוזניים ערלות. ישנם כיום שני מיזמים להקמת אגודות אשראי חדשות בישראל: מיזם אחד הינו "בנק אופק" והשני הוא "איגוד אשראי שלנו". שני המיזמים קמו לאחר המחאה החברתית ואף הצליחו לייצר מעמד משפטי חדש באופן ההתייחסות לאגודות אשראי. אולם, על אף הרוח הגבית החזקה שעולה מהדו"ח של בנק ישראל, שני המיזמים מדווחים כי הקושי העיקרי העומד מולם כיום נעוץ בדרישות מחמירות של בנק ישראל, בעיקר בנוגע להון העצמי המינימלי הנדרש על מנת להתחיל לפעול. עבור אגודות שיתופיות, חברות שאינן נסמכות על בעל הון מרכזי אלא על דמי חברות באגודה, המשמעות של הון עצמי גבוה כתנאי לתחילת פעילות היא שהן צריכות לגייס חברים לפני שהאגודה מתחילה לפעול.

מצד אחד, דרישות בנק ישראל מובנות ומטרתן להבטיח יציבות פיננסית של אגודות האשראי לטובת החברים בהן. מצד שני, יתכן כי אם בנק ישראל באמת רוצה שיכנסו שחקנים חדשים לשוק, יהיה עליו להפחית את הדרישות ולהצהיר בריש גלי כי הוא מגבה את המהלך וערב לו כלכלית. ערבות כלכלית של בנק ישראל תאפשר לאגודות להתחיל לפעול עם מספר חברים נמוך יותר ולצבור קהל לקוחות תוך כדי פעילות. אבל למהלך כזה יש גם חסרונות. ניתן לטעון כי הורדת הדרישות להון עצמי התחלתי תוך כדי מתן ערבות כלכלית מעבירה את הסיכון לקריסת הבנק ממנהלי המיזם לבנק ישראל (ובעצם לציבור הרחב) ובכך מעודד את האגודה לקחת סיכונים מיותרים בידיעה שבנק ישראל עומד מאחוריה, תופעה הקרויה בספרות הכלכלית כ"סיכון מוסרי". אחת התשובות לכך יכולה להיות הגדרה מראש של העלאה הדרגתית של ההון העצמי הנדרש ויחס הלימות ההון בהתאם למספר הלקוחות של הבנק.

נראה, כי על מנת להכניס שחקנים חדשים לשוק הבנקאות בארץ, אין מנוס ממעורבות עמוקה של בנק ישראל הכוללת גם לקיחת סיכונים גדולים יותר על עצמו וחשיבה מחוץ לקופסא – נדמה כי לאור הריכוזיות הנוכחית במערכת הבנקאית, הרווח ממהלכים כאלו יהיה כולו שלנו.

נספח: שנת הקמת הבנקים בארץ

שם שנת הקמה הערות
בנק לאומי לישראל בע"מ​ 1902 הוקם כבנק אנגלו-פלסטיקה. הפך לבנק לאומי ב 1951.
בנק הפועלים בע"מ​ 1921
בנק אגוד לישראל בע"מ​ 1922 הוקם כ"אגודה ארצישראלית בע"מ" הפך לאגוד ב1951
בנק מזרחי טפחות בע"מ​ 1923
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ​ 1924 שייך לדיסקונט
בנק מסד בע"מ​ 1929 הוקם כאגודה שיתופית לאשראי, הפך לבנק ב1977, כיום שייך לבינלאומי
יובנק בע"מ​ 1934 שייך לבינלאומי
בנק דיסקונט לישראל בע"מ​ 1935
בנק אוצר החייל בע"מ​ 1946 הפך למוסד כספי ב-1960 וקיבל מעמד בנק רגיל ב-1970
בנק דקסיה ישראל בע"מ​ 1953
בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ​ 1954
בנק ערבי ישראלי בע"מ​ 1959 שייך ללאומי
בנק ירושלים בע"מ​ 1964
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ​ 1972 מיזוג של מספר אגודות אשראי ובנקים, המרכזיים הינם בנק לייצוא שהוקם ב1935 והבנק לסחר חוץ שהוקם ב1956. הוקם כבנק בינלאומי ב1972
בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ​ 1977 מיזוג של שתי אגודות שיתופיות לאשראי שהחלו לפעול בשנות ה-20, כיום שייך לבינלואמי

[1] גרינברג, תהליך הדה-קואופרטיזציה האשראית העובדת: מיזוג בנק הפועלים וקופות מלוה וחיסכון של העובדים רבעון לכלכלה, ל"ג (130): 757-771, 1986

גילוי נאות: הכותב אינו חבר באגודות האשראי שהוזכרו בפוסט אך היה בצוות המתנדבים של "בנק אופק" בראשית דרכו.

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

תגובה אחת עבור האם ההיסטוריה בענף הבנקאות חוזרת?
  1. […] דוגמא נוספת ניתן לראות בכך שעל אף המלצת בנק ישראל על הקמת בנקים קואופרטיבים אשר אמורים להכניס תחרות, הוא גם מציב דרישות חמורות […]


[למעלה]

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *