בלוג

סיבה לדאגה

תכירו, זהו לארי סאמרס והוא נראה מודאג. למי שלא מכיר, סאמרס הוא אחד הכלכלנים המובילים בעולם. הוא היה שר האוצר בממשל קלינטון, נשיא אוניברסיטת הרווארד ויו"ר המועצה הכלכלית של אובמה. סאמרס מודאג עד כדי כך שבנובמבר 2013 בהרצאה שנשא בפני בכירים של קרן המטבע הבינלאומית הוא הרגיש צורך לחדש מושג שלא השתמשו בו כבר יותר מ-70 שנה. המשך לקרוא

בכל ויכוח כלכלי בין ימין ושמאל מגיע השלב בו שני הצדדים שולפים את המחקרים התומכים בעמדתם. באופן לא מפתיע, שליפת מסקנות ממחקרים לא משכנעת איש. כל צד מתחפר בעמדתו ומיד מזלזל ומערער על מחקרי הצד השני, כאשר רפרוף קל מספיק עבורנו כדי לקבוע נחרצות כי "המחקר שווה לפח, לא הוכח קשר סיבתי והמסקנה בכלל נקבעה מראש על ידי החוקר". דיון כזה התרחש לא מזמן סביב הקמפיין להעלאת שכר המינימום ל-30 ש"ח לשעה, כאשר המתנגדים קבעו נחרצות שהעלאת שכר המינימום תגדיל את האבטלה, והמצדדים חלקו על טענה זו. כנראה שהמחקרים שהוצגו לא קידמו במיוחד את הדיון ולא שכנעו איש מהצדדים. מה זה אומר בעצם על הקשר בין מחקר לשיח ציבורי? האם המחקר הכלכלי לא תורם מאומה לשיח הציבורי? וחשוב מכך, עד כמה קובעי מדיניות יכולים להסתמך על מחקר כלכלי בתהליך קבלת ההחלטות? המשך לקרוא

האימפריה הרומית בתקופת שלטונו של אוגוסטוס נהגה לספק כדים של דגנים לאזרחי רומא שלא היו בידם האמצעים לקנות אוכל. בתקופת ימי הביניים הייתה זו הכנסייה הקתולית שסיפקה מערכת רווחה לתושבי אירופה. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התפתחו באירופה מערכות רווחה פורמליות יותר של מדינות, מערכות שעליהן מבוססת במידה רבה מערכת הרווחה של ימינו אנו. אבל אולי יש מקום לשינוי מבני משמעותי של המערכת כפי שאנחנו מכירים אותה היום? האם כשחברה במדינה מסוימת הופכת ליצרנית יותר ויותר, מגיע לנו לדרוש יותר מהמדינה? האם מתוקף היותנו אזרחים מגיע לנו “דיבידנד חברתי” – רעיון ברוח המסורת הסוציאליסטית לפיו האזרחים במדינה זכאים להיות שותפים ישירים להכנסות המדינה? המשך לקרוא

אחת השאלות המרכזיות בכלכלה פוליטית איתה מתמודדים כלכלנים ומדעני מדינה היא השאלה הבאה – איזו מדיניות מביאה לתוצאות כלכליות טובות יותר ומי הם הנהנים מאותה מדיניות. הספרות הכלכלית בנושא בוחנת כיצד הביצועים של הכלכלה משפיעים על הסיכויים של פוליטיקאים מכהנים להיבחר לכהונה נוספת. המשך לקרוא

האינפלציה בחודשים האחרונים ירדה מתחת לגבול התחתון של יעד בנק ישראל, העומד על 1% לשנה. בראיון לYNET מאוגוסט 2009, הזהיר הכלכלן שלמה מעוז מפני סכנת האינפלציה הטמונה בצעדי רכישת הדולרים של בנק ישראל. לדבריו, "בפועל הוא [בנק ישראל] מדפיס כסף ומציף את המשק בשקלים. הדבר הזה יביא לאינפלציה, לא ממחר בבוקר, אך בהחלט בחודשים הבאים". המשך לקרוא

המלחמה הקשה בעזה הציפה מחדש את מושג ה'סולידריות' בחברה הישראלית. בעוד שב'שוטף' נדמה שאנחנו מקבלים מציאות בה כל אדם פועל בעיקר למען עצמו, בתקופת מלחמה הסולידריות של הישראלים תמיד נבחנת תחת זכוכית מגדלת- החל מהמוכנות של חיילים המילואים לעשות את ההקרבה האולטימטיבית למען המדינה והחברה, וכלה במידת האמפתיה שחשים האזרחים לחיילים ולתושבי הדרום. המשך לקרוא

העיתונות הישראלית נמצאת במשבר. כל העיתונים היומיים הוותיקים חוו קיצוצים בשנים האחרונות בשל אבדן קוראים ורווחיות נשחקת. החינמון "ישראל היום" שצובר עוד ועוד קוראים מתנהל בהפסד. זוהי אינה תופעה יחודית לישראל – בכל העולם גופי תקשורת בכלל ועיתונות כתובה בפרט חווים פגיעה חמורה ברווחיות. לא ניכר שהדבר נובע מירידה בצריכת התכנים, אלא שינוי באופן שבו צורכים את התכנים. צרכני התקשורת עוברים מהמדיה המסורתית למדיה הדיגיטלית שבה התכנים מגוונים וזמינים. העיתונים המודפסים מאבדים קוראים בקצב מהיר, והנתח שלהם בעוגת הפרסום הולך ומצטמק. המשך לקרוא

גבריאל זוקמן הוא בסך הכל בן 27. אבל במסגרת הקריירה האקדמית הקצרה שלו הוא כבר הספיק להפוך למרצה באוניברסיטת LSE היוקרתית ולפרסם מאמרים עם עוד כלכלן צעיר אחד שאולי שמעתם את שמו, תומאס פיקטי. במסגרת העבודה שלו עם פיקטי על התרחבות האי-שוויון הגלובלי, זוקמן נחשף לסוגיית ההתחמקות ממס, על-ידי חברות ואנשים עשירים מאוד. אמנם הסוגיה הזו היא לא חדשה וכבר מוכרת לקובעי המדיניות כבר שנים רבות, אבל זוקמן גילה שהיה ניסיון מועט לכמת ולאפיין את ההיקפים של התופעה הזו. וכך, עם גישה לבסיסי נתונים עצומים ומתודולוגיה חדשה יצא זוקמן למשימה שמטרתה לעשות לתופעת ההתחמקות ממס את מה שעשה פיקטי לתופעת האי-שוויון – להדביק לה מספר. המשך לקרוא