בדרך לאי-שוויון עוברים אצל עובדי הקבלן – המכון לרפורמות מבניות

השבוע פורסם דו"ח נוסף ושלישי במספר של ה-OECD בנושא הקשר בין אי-שוויון וצמיחה תחת הכותרת "באותה סירה – למה צמצום פערים מיטיב עם כולנו". גם הפעם מצביעים כותבי הדו"ח על כך שהפערים בין עניים לעשירים במדינות המערב ממשיכים להתרחב ופירות הצמיחה מתרכזים בעשירונים העליונים ולא מחלחלים למעמד הביניים ולעניים.

מעבר לבעיות הפוליטיות והחברתיות שישנן בכך שהאי-שוויון הולך וגדל, בשנים האחרונות הולך ומתגבש קונצנזוס בקרב כלכלנים על כך שפערים גדולים פוגעים גם בפוטנציאל הצמיחה הכלכלית של אותן מדינות. הסיבה העיקרית לכך  היא שפערים משמעותיים גורמים להדרה של חלקים הולכים וגדולים באוכלוסייה מנגישות למערכת חינוך איכותית ומתקדמת ופוגעים בסיכוייהם להשתלב בשוק העבודה המודרני.

עד כה, חלק גדול מהשיח בנושא אי-שוויון התרכז בעיקר בחלקם של העשירים ביותר (1%) כתורמים לגידול באי-שוויון, הרבה הודות לגל המחאות החברתיות ששטף את העולם המערבי בשנים האחרונות ועבר גם בישראל ושמו את העשירים במרכז. אלא שהדו"ח הנוכחי מפנה את הזרקור אל עבר חלקה השני של התפלגות ההכנסות.

לפי כותבי הדו"ח, דווקא מצבם היחסי המתדרדר של 40% התחתונים באוכלוסייה הוא הגורם המשמעותי ביותר בקשר בין אי-שוויון לצמיחה. למה דווקא ארבעת העשירונים התחתונים גורמים לכך שאי-שוויון מתרחב פוגע בצמיחה? יש לכך שני סיבות שקשורות מאוד זו לזו.

הסיבה הראשונה היא היכולת הולכת ונשחקת של ילדים למשפחות מאותם עשירונים לקבל נגישות להשכלה איכותית שתכין אותם לעולם המשתנה של המאה ה-21 ותאפשר להם לפתח את ההון האנושי שלהם ולקבל את הכלים להשתלב בשוק העבודה. חלום שוויון ההזדמנויות הולך ונמוג בחברה שבה לחלקים גדולים והולכים אין אפשרות לקבל חינוך מתאים. הסיבה השנייה לכך נעוצה בעובדה ששוק העבודה החדש בפניו ניצבים הצעירים ממעמד הביניים ומטה של היום הוא שוק עבודה מקוטב שבו יש מפסידים ומנצחים ומספרם של המפסידים הולך וגדל. בדו"ח הזה, לראשונה ה-OECD מטפל באופן רציני בתופעה שאנחנו בישראל מכירים מקרוב – העסקה ארעית (לא סטנדרטית).

שימו לב לנתון הבא: יותר ממחצית המשרות החדשות שנוצרו במדינות ה-OECD בין השנים 1995-2007 הינן משרות לא סטנדרטיות. העסקה לא סטנדרטית הינה העסקה ארעית, בחלקי משרה, ללא צבירת ותק וזכויות סוציאליות. מה שקרוי אצלנו עובדי קבלן, אבל לא רק. גם חלק גדול ממשרות הפרילאנס למיניהן מסווגות כצורת העסקה ארעית. העסקה ארעית הינה תופעה חברתית רחבה המלווה בדרך כלל בביטחון תעסוקתי ושכר נמוכים יותר ולכן יש לה תרומה ישירה לכך שהפערים בין אלו המועסקים בצורה ארעית לבין היתר גדלים ומגדילים את האי-שוויון הכולל בחברה. מי שחשוף ופגיע יותר לצורות העסקה אלה הן בדרך כלל הנשים והצעירים ממעמד הביניים ומטה.

משרות קבועות כמצרך נדיר

משרות קבועות כמצרך נדיר

ישראל "מככבת" בדרך קבע בדוחות הארגון העוסקים באי-שוויון. מקומנו בצמרת המדינות הפחות שוויוניות מובטח, לצד מדינות כמו מקסיקו וצ'ילה. אמנם בשנים האחרונות הייתה ירידה קלה במדד האי-שוויון, אבל אנחנו עדיין נמצאים במקום החמישי בקרב המדינות המפותחות ברמת הפערים. זו הפעם הראשונה שה-OECD מקשר באופן ישיר בין צורות העסקה ארעיות לבין עליה באי-שוויון. מעניין שבכל הנוגע לנתונים הקשורים להעסקה נצלנית וארעית, ישראל נעדרת לחלוטין מהחלק הרלוונטי בדו"ח. אלא מאי? הרי איך אפשר לספק נתונים כשאפילו ממשלת ישראל מודה שאיננה יודעת כמה עובדי קבלן היא מעסיקה דרך חברות כוח האדם השונות בכל רגע נתון.

על רקע הבטחות הבחירות של שר הכלכלה הנכנס לטפל בעובדיה השקופים של ישראל ולאור הקשר הברור בין העסקה נצלנית לאי-שוויון וצמיחה כלכלית, אולי הגיע הזמן להיכנס לעובי הקורה, לצמצם את העסקה הקבלנית ולהתחיל לחזור להעסקה ישירה. כנראה שמדובר באחד הכלים האפקטיביים יותר שיש לנו להילחם בעוני ואי-שוויון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *