איפה הכסף? תשאלו את עצמכם איך הוא נוצר – המכון לרפורמות מבניות

“מי ששולט בהיצע הכסף של אומה, שולט באומה.”
– ג’יימס א. גארפילד, הנשיא ה-20 של ארה”ב

איך בכלל נוצר כסף ? בהדפסה? מי מחליט כמה? ואיך בדיוק הוא נכנס למחזור? בפוסט הבא אנסה לענות על כל השאלות הללו.

נחזור לימים שבהם התבצע המסחר באמצעות מתכות יקרות ובעיקר באמצעות זהב וכסף (Silver). תפקידם הראשוני של הבנקים, מעבר להיותם מתווכים פיננסיים, הוא לשמור על הכסף שלנו במקום בטוח. לפני שהיו בנקים, מי שמילא תפקיד זה היו אצילים וסוחרים ששמרו לאנשים על הזהב והכסף שלהם. על מנת שיוכלו לדעת כמה זהב הפקיד אצלם כל אחד, הנפיקו אותם סוחרים ניירות בהם היה נקוב שוויים במתכת הנכסים של כל לקוח. כאשר הלקוח רצה לקבל בחזרה את כספו, היה עליו להחזיר את הנייר למנפיק ולקבל מטבעות על פי השווי הנקוב על הנייר. לאחר זמן מה, החלו אנשים להחליף את הניירות המונפקים בתמורה לסחורה, שכן מקבל הנייר יכול היה ללכת איתו למנפיק ולקבל את השווי הנקוב במטבעות זהב. אלו בעצם היו השטרות הראשונים.

כל עוד כולם האמינו כי יוכלו לקבל עבור השטרות שלהם את השווי הנקוב עליהם במטבעות זהב, הסכימו לקבל אותם בתמורה לסחורה ובכך לא נזקקו למעשה לשימוש במטבעות הזהב עצמם. ברגע שהאנשים ששמרו על הזהב הבינו שהם שומרים על זהבם של אנשים רבים שלא באים לבקשו בבת אחת, הם שאלו את עצמם: “למה שכל הזהב הזה יישב במרתף שלי ולא יעבוד עבורי?”. הם הבינו כי בינתיים ניתן להלוות חלק ממנו, לאנשים נוספים וכמובן להרוויח על כך ריבית. זוהי תחילתה של בנקאות ברזרבה חלקית, כפי שנוצרה בוונציה של המאה ה-14, אך למעשה המערכת הבנקאית כיום אינה שונה בהרבה.

בבנקאות ברזרבה חלקית הנהוגה כיום, שומר הבנק את כספם של אנשים רבים, ובינתיים מלווה אותו לאחרים. מכיוון שרובנו לא מעוניינים לקבל את כספנו במזומן, סך ההלוואות שיכול הבנק לתת גדול מסך הכספים שמופקדים אצלו. היחס בין פיקדונות הבנק להלוואות שהוא נותן נקרא יחס הרזרבה והוא נקבע ע"י הבנק המרכזי. אם למשל קבע המפקח על הבנקים שיחס הרזרבה לא יפחת מ-10%, המשמעות היא שהבנק יכול להלוות 90% מהמזומנים שהופקדו אצלו.

בעצם הבנק מלווה כסף שלא שייך לו. כל עוד לא כולם מושכים את כספם בבת אחת, מה שנקרא בעגה המקצועית “Bank Run”, כולם שמחים (בעיקר הבנק). אלא שאם בעקבות בהלה כלשהי תרחיש האימה של ה-"Bank Run" יתממש, כפי שקרה למספר בנקים במשבר הכלכלי של 2008, הבנק יתמוטט או יצטרך חילוץ ממשלתי. בעצם, בנקאות ברזרבה חלקית טומנת בחובה סכנה של חוסר יציבות מובנה. השמירה על יציבותה של המערכת הלא יציבה הזו היא בדיוק תפקידו של המפקח על הבנקים.

בכך שהבנק מלווה את הכספים שנמצאים בחשבונות העו”ש שלכם הוא גם יוצר כסף יש מאין – שכן גם ההלוואה וגם המזומן בעו”ש נחשבים ככסף. כשמדינה נותנת למישהו רישיון להפעיל בנק, זהו בעצם רישיון ליצור כסף. למה זה משנה? מכיוון שלכמות הכסף במחזור יש השפעות מרחיקות לכת על הכלכלה. עודף בכמות הכסף יגרום לאינפלציה. מחסור בו יגרום לדפלציה, ויכול להתפתח למיתון (Recession) ואף לשפל (Depression). לכן, כדי לשמור על יציבות של המחירים ולאפשר פעילות כלכלית אופטימלית, יש לשלוט על כמות הכסף במחזור. זהו בדיוק תפקידו של הבנק המרכזי (בנק ישראל). על-ידי הנפקה או רכישה של אג”חים וקביעת הריבית הוא משפיע על כמות הכסף במשק. אבל השפעתו מוגבלת שכן כמו שראינו, רוב הכסף במחזור נוצר על-ידי הבנקים הפרטיים ולא על-ידי הבנק המרכזי.

בנק ישראל. כיום החוק אוסר עליו להדפיס כספים לצורך מימון גירעון. ובעתיד?

הקריאה למעבר לבנקאות ברזרבה מלאה החלה להשמע ממספר כלכלנים לאחר השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30. הם חברו וניסחו את “תכנית שיקגו” כמתווה למעבר משליטה פרטית על יצירת כסף מבוסס- חוב, לשליטה מרכזית-ממשלתית על יצירת כסף נטול חוב. בעוד כיום כסף מייצג חוב, בשיטה זו כסף ייצג בעלות על חלק מ-"העושר הציבורי” (Commonwealth). לפי התכנית המוצעת, יחס הרזרבה של הבנקים יועלה בהדרגה עד שהוא יגיע ליחס של 100%. הבנק “ישמור” את המזומנים בחשבונות העו”ש ואלו לא ייספרו כ”חוב” במאזן הבנק. בעקבות המעבר לבנקאות ברזרבה מלאה כמות הכסף במשק תצטמצם באופן משמעותי, שכן כיום רוב הכסף במחזור נוצר למעשה מתוך החובות לבנקים. בכדי למנוע את הצמצום בכמות הכסף ואת המיתון שעלול להיווצר כתוצאה מכך, יחל הבנק המרכזי “להדפיס” כסף שיועבר ישירות לתקציב המדינה, ללא ריבית. כמות הכסף שהבנק המרכזי ייצור תהיה בלתי תלויה בצרכי הממשלה, ויקזז בדיוק את הכסף שאבד בשל העלאת יחס הרזרבה, כך שיעד האינפלציה של הבנק המרכזי יישמר. אלי גרשנקרוין כבר דן באפשרות להדפסת כסף והשפעתה על הכלכלה בפוסט שלו “מסוק הכסף”.

הכסף החדש יאפשר הגדלה משמעותית של התקציב ללא אינפלציה משתוללת. הממשלה בתורה, תוכל להשתמש בכסף הזול שקיבלה כדי להפחית את החוב הממשלתי, להגדיל את השירותים לאזרחים, או להפחית מיסים – לפי שיקול דעתה. כסף רב יזרום למשק דרך הממשלה ויצמצם גם את החוב הפרטי, ולא רק את הממשלתי. הרגולציה על הבנקים תוכל להיות פשוטה בהרבה, שכן בנקים לא יוכלו לקרוס יותר – תיתכן פשיטת רגל של בנק כמו כל עסק אחר, אבל החשבונות של הלקוחות יהיו בטוחים ולא יהיה צורך בחילוץ. כך יתחילו לקום בנקים חדשים שיציעו הלוואות ברזרבה מלאה.

מאז הוצגה תכנית שיקגו, היא נתמכה על-ידי גורמים שונים, בעיקר בשולי השיח הכלכלי. עם זאת, לאחרונה זוכה התכנית לעדנה מחודשת לאחר המשבר הכלכלי של 2008, ומאז היא עושה את דרכה מהשוליים למקום מרכזי יותר בשיח הכלכלי. מחקר של קרן המטבע העולמית בחן מודל המתבסס על תכנית שיקגו והציג אישוש מחקרי ליתרונות המוצגים על-ידי תומכי התכנית ובכלל זה: היעלמותם המוחלטת של Bank Runs, הקטנת החוב הממשלתי, הקטנת החוב הציבורי, הקטנה משמעותית של מחזורי עסקים הנוצרים ממחזורי אשראי ובכך שמירה על יציבות כלכלית.

בעבר, הגיעו התומכים בגישה זו משולי השיח, אך כיום הנושא הולך ומתקרב ללב המיינסטרים עם אייטמים בתקשורת הכלכלית בבלוגים שונים. בארץ קיים דיון ער בנושא.

לקריאה נוספת:

הפוסטים בבלוג של המכון לרפורמות מבניות נכתבים על-ידי חוקרי המכון, מייצגים את עמדתם האישית ולא את העמדה הרשמית המכון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *